בגידה: פנטזיות וסודות

שלום
לך. כתבתי לך בנושא הזה בעבר. חשבתי ש'התגברתי' אבל לא. אני נשואה. ילדים. שנות השלושים. מאוהבת במישהו, רואה אותו כמעט כל יום. טוב לי עם בעלי והמשפחה, יש תקשורת טובה, התפתחות אישית וזוגית, משפחתית. מתקדמת בעבודה ומרוצה מההתקדמות. עם זאת, חושבת כל הזמן על ההוא. גם הוא נשוי. נהנית לדבר איתו, מתבאסת כשיש ימים שבהם זה לא יוצא. גם בעלי מיודד איתו. יש מן חיבה הדדית בינינו, כך זה נראה. אני לא רוצה לבגוד אבל כן רוצה לשוחח איתו. אני יודעת שיש בזה 'נגיעה בדבר האסור', יודעת שזה עושה לי ריגוש, מדרבן פנטזיות (ולא גורע מהיחסים עם בעלי), אני יודעת שזה גם קשור לעניינים פסיכולוגיים שונים שבגינם אני מטופלת אצל פסיכולוגית. אני כותבת על זה המון שירים למגירה. ועדיין, כבר שנה וחצי זה מסתובב לי בראש, ואני מתקשה להבין מדוע זה לא נגמר, מדוע אני כל כך מתרגשת לראות אותו ורוצה, ולפעמים כשאני יודעת שיש הזדמנות לראות אותו, אני מפסיקה פעולה מסויימת, או יוזמת פעולה שאינה הכרחית, רק כדי להיתקל בו. הוא חמוד כל כך. ואני כל כך רוצה לספר לו מה אני מרגישה וכבר אמרת בעבר שלא כדאי, כי אז זה ייכנס גם אצלו למערכת וייצא מהשליטה שלי.מרגישה כל כך רע עם זה שזה משתלט עלי, ואיך הייתי מרגישה אם הייתי יודעת שבעלי חש ככה כלפי מישהי. מצד אחד נראה לי לגיטימי ואנושי, מצד שני, החלומות שבהם אני משוחחת עם ההוא (או מתנשקת איתו) לא מפסיקים להגיע. אני כאילו שבויה בתוך הפנטזיה הזאת. זה לא שאני מצפה לקבל ממך לגיטימציה לדבר איתו בכל זאת, רק רוצה להבין מה אני יכולה לעשות. או אולי לדעת שיש עוד נשים נשואות שטוב להן במערכת המשפחתית שלהן, ועדיין מפנטזות וחושבות ורוצות גם להנות מהדבר האסור הזה.

אלה יקרה,
כבר כתבתי לך, ונתתי לך את התשובות שלי.מעבר לכך – את נמצאת בטיפול. אני לא יודע כמה זמן את שם, לפי דברייך כנראה שלא רק שבוע או שבועיים, אלא הרבה יותר. היא אמורה לדעת איך לסייע לך יותר ממה שאני אוכל כאן, וממה שיעצתי לך, ולו רק כי היא מכירה אותך טוב יותר. אני תוהה מדוע את מחפשת עזרה נוספת, ולא סומכת עליה.ואולי בכל זאת משהו על העניין עצמו: את לא לגמרי מודה בפני עצמך ולא גלויה ופתוחה בפני עצמך לגבי מה שאת רוצה:את כותבת: "אני לא רוצה לבגוד אבל כן רוצה לשוחח איתו", ובמקום אחר: "החלומות שבהם אני משוחחת עם ההוא (או מתנשקת איתו) לא מפסיקים להגיע".את רוצה יותר. את רוצה את הקירבה האינטימית, ולא משנה אם את מעזה לקחת את הפנטזיות שלך רק לנשיקות, או לליטופים נועזים יותר או למין ואורגזמה (והרי ברור שנשיקות הן התחלה של ארוע מתגלגל), מה שחשוב הוא שאת מסתירה זאת גם מעצמך. לפעמים לפחות. את לא מעזה לומר זאת בגלוי. ואת חוששת מהמילה "בגידה" ולכן את ממעיטה בערך מה שאת מרגישה.זה כן גורע מהיחסים עם בעלך. אין לי ספק בזה. זה לא יכול שלא (ראי מאמר שלי מ-Ynet). ואם תעשי משהו (ואפילו רק נשיקה), וזה יתגלה, רק נסי לתאר לעצמך את תגובת המשפחה, הילדים, שלא לדבר הבעל, ומה יקרה הלאה. ואולי זה חלק מהפתרון שאת צריכה ליצור לעצמך – כשאת שוקעת בטעות בפנטזיה – לקחת את עצמך למחוזות דמיון אחרים, של העימות, הבושה, הדיכאון, הפחדים ואי הודאות שלאחר הגילוי. זה יצנן אותך.