בגידה: מה נורמלי ומה לא?

שלום,
אני סטודנטית בת 26, יש לי חבר 4 שנים, יש לנו קשר מעולה ואוהב מאוד וחושבים להתחתן בקרוב.לפני כ-8 שנים הכרתי בחור בצבא ש"נדלקתי" עליו בערך מהיום הראשון, ותמיד הייתי בטוחה שגם הוא מעוניין בי, אבל שום דבר לא קרה. היינו ידידים, ושמרנו על קשר "פעם ב-" עד היום. פעמיים בתקופה הזאת רמזתי לו בצורה ברורה למדי שאני מעוניינת והוא אמר שהוא חשב על זה אבל לא חשב שאנחנו מתאימים, למרות שכל ההתנהגות שלו הראתה לי אחרת. עם הזמן התגברתי עליו (או כך חשבתי), הכרתי את חבר שלי וגם הבחור ההוא הכיר מישהי באותו זמן בערך, איתה הוא נמצא עד היום. כמו שאמרתי, חבר שלי חשוב לי מאוד ואני אוהבת אותו, אך מדי פעם אני לא יכולה להימנע מלחשוב על הבחור ההוא ומה היה יכול להיות ועל איך גרם לי להתרגשות שלא הכרתי. אני מנסה להסביר לעצמי שגם החבר שלי גרם לי להתרגשות גדולה כשהתחלנו לצאת, וכמובן אחרי שנים שלב "הפרפרים בבטן" קצת עובר, אבל אני לא מצליחה להפסיק לחשוב עליו, ואני מרגישה שאני "בוגדת" בחבר שלי...

חיה יקרה,
נו, מה לעשות שאנחנו חיים בעולם מורכב, שבו אנחנו מכירים אנשים רבים, ומרגישים רגשות שונים, טובים ורעים? זה נורמלי. אז נכון שזו "בגידה" בעינייך, אבל רק כי זה אינו מתאים לאידיאל שלך של אהבה ורומנטיקה. החיים מורכבים יותר, וגם אנחנו מורכבים יותר. האידיאל לא תמיד נכון, ולא תמיד אפשרי. התוצאה יכולה להיות שדווקא ייסורי המצפון שלך, המעידיםלכאורהשאת לא אוהבת באמת את החבר שלך, הם שמביאים אותך להרהורי יתר על "הבחור הצבאי" שלך.נורמלי לחשוב ולפנטז. ואולי, אם תקבלי את זה, וזה יטריד אותך פחות, ויהיה לך קל יותר להתמסר לבן הזוג שלך, שהיחסים שלך איתו הם טובים ו... כן, גם "נורמליים".