בגידה ופרידה: מה עכשיו?

בגד.. שיקר.
.. במהלך תקופה. נתתיי הזדמנות נוספת וגיליתי שהוא לא עמד בפיתוי הצ'אטים.אז למה?? למה כאשר אני יודעת (אני חושבת) שהכי נכון באופן רציוניונלי להמשיך בחיי בלעדיו.. למה אני לא משחררת מתוך ראשי?כיום אני לא מרגישה אהבה אליו ויחד עם זאת, חושבת עליו כל הזמן בגעגועים. היום הוא אצלי מועקה בלב.יש לי הבדקים בהם אני יודעת שהדבר הנכון ביותר הוא פשוט להעיף אותו ממני ואני נרתעת מההבזקים האלה. כאילו לא בשלה לכך עדיין.פעם חושבת על החיים בלעדיו ולאחר מכן על טיפול זוגי. חיה כסחרחורת .האם אני באמת לא בשלה? האם אני פשוט פוחדת מהלבד? האם טיפול זוגי באמת (!) יכול לעזור במקרים של חוסר אמון?אני יותר נשפכת כאן אבל גם מנסה למצוא נקודת אחיזה כלשהיא שתעזור לי למצוא את הדרך להחלטה.איך יודעים?

נבגדת יקרה,
לא כתבת כמה זמן אתם ביחד, ומה מחיר הפרידה ממנו מלבד ה"לבד", שזה אומר להתחיל מהתחלה. אני לא יודע גם עד כמה הבסיס שלכם חזק מספיק כדי לאפשר טיפול זוגי. כל התהליך הטפולי מבוסס על מידה רבה של הקניית אמון במקומות שהוא נעלם, כאשר המילה "אמון" נלקחת במובן הרחב שלה, ולא רק בהקשר של בגידות מיניות.הצד השני הוא ההערכה העצמית שלך. האם מגיע לך להיות במקום שבו הערכים והכבוד שלך נרמסים? האם לא עדיף להיות לבד? (הרי אף אחד לא מבטיח לך גן של שושנים כשתהיי לבד, אבל לפעמים עדיף גם לבד בלי גן של שושנים, מאשר ביחד, כאשר הוא נושא קוצים דוקרניים בידיו).