בגידה וטיפול זוגי: איך להתמודד

שלום,
אני כחודשיים לאחר המפץ הגדול- גיליתי שבעלי בוגד בי עם אחת העובדות במשרדו, רומן שנמשך כשנה. לטענתו ללא אהבה, "רק" שפך לפניה את ליבו וכמובן עוד משהו... אנו למעלה מ-25 שנים יחד, 3 ילדים.עברתי כאוס רגשי. כעס, זעם, האשמה עצמית, דיכאון, חקירות (מה בדיוק קרה, כמה, איזה תחתונים לבשה...), אהבה, רצון לנקום, חרדה- וכל המנעד הרגשי הזה יכול היה להתקיים בשעה אחת.אנו נמצאים בטיפול זוגי. הוא מצטער על הסבל הגדול שגרם לי ולילדינו, אומר שאוהב רק אותי, רוצה לבנות מחדש את הנישואין. אני מבולבלת ועדיין לא החלטתי. שאלתי העיקרית היא איך אוכל להתגבר על הכאב האדיר שבליבי, לשים קו כלשהו, להפסיק עם החקירות המתישות והרצון לדעת את כל האמת, להמשיך הלאה. גם אם אחליט להתגרש עלי לשים קו כלשהו ולהחליט שאני ממשיכה. אז איך שמים את הקו? עד היום זה מה שהיה, וממחר ממשיכים למקום חדש?ברור לי שהזמן יעשה את שלו, וכל הקלישאות האלה, אך אינני יכולה להכיל יותר. מה עושים עכשיו? כיצד אוכל לוותר על ידיעת האמת בנוגע לאשר היה? איך מכילים את הכאב, "בולעים" מה שהיה וממשיכים?תודה

את יקרה,
אתם בטיפול זוגי בעקבות הבגידה שלו, ואני מרגיש שאת מאבדת סבלנות. לא ברור לי מדוע. אולי בגלל הכאב שלך, שלא מצא מקום ופורקן עדיין במהלך הטיפול. אני לא יודע כמה זמן אתם שם, אבל ברור שהעניין הזה עדיין לא טופל. אולי כדאי שתבקשי פגישות עם המטפל/ת שלכם בנפרד, ואולי אפילו בנוסף לפגישות השוטפות, כי האינטנסיביות הזו חשובה לך. את מאבדת אותו, ואת מאבדת אותך וחבל.החקירות והפרטים שאת מחפשת הם מיותרים, אבל כדי שתפסיקי עם זה את צריכה הזדמנות להוציא את כל זה עם המטפל/ת שלכם. לעשות זאת עם בן זוגך זה קשה, כי יהיה לו קשה להכיל זאת במידה שאת תצטרכי. את צריכה מקום מפלט וכתף נוספת, ובאופן יותר תכוף משאת מקבלת היום.

ד"ר חסון,תודה על תגובתך.אנו בטיפול זוגי כחודש וחצי, ואני הייתי בטיפול נוסף אצל פסיכיאטר ומטופלת גם בתרופות. כרגע הטיפול הינו רק אצל המטפלת הזוגית, וכשאני זקוקה אני הולכת אליה לפגישה פרטנית. הבעיה היא, שתשובות ממנה הרי לא אקבל. חוץ מחזרה על הדברים שגם אתה אמרת- הפרטים אינם חשובים, בגידה זו בגידה, אין חשיבות למספר הפעמים וכו'. אך לי זה מאוד משמעותי, אינני יודעת אם אדם שלא נבגד יוכל להבין זאת. יש הבדל עצום בין פעם-פעמיים סקס לבין עשרות פעמים ובמקומות שונים. לעיתים זה ההבדל בין שיקום לגירושין.נכון, הכאב אדיר בכל מקרה, וההתמודדות קשה. אז איך מכילים את הכאב וממשיכים?תודה

את יקרה,
ראי, מצד אחד את אומרת: אופי הבגידה הוא כזה שאני לא יכולה לסלוח. ומצד שני, את עושה את ההתכתבות הזו ומאמצים להישאר. מכאן הקונפליקט הגדול שלך, ומכאן הקשיים שלך לצאת לדרך כזו או אחרת.אני חושב שאת רוצה להישאר איתו, אבל גם לא יכולה לעבור לסדר היום על הפגיעה הזו. אני חושב שאולי גם את צריכה תיקון מצידו, שגודלו כעצמת הפגיעה שלך, אלא שכנראה אין דבר כזה. הפגיעה והכאב יישארו, והעלבון יישאר, ובכל פעם שתראי את בן זוגך, העניין הזה יעלה מחדש, כשלצידו מחשבות כעס, חוסר ביטחון (האם אני יכולה להיות אי פעם מה שהוא רוצה? האם הוא יכול לאהוב אותי כפי שאני?), נקמה, חרדות (אי ודאות באשר למה שיקרה הלאה), מחשבות נטישה (כדי לזעזע אותו, או כדי להפסיק את כל הכאב והפגיעה הללו) ועוד. וכאן, זה באמת שאלה של מסוגלות, ואולי של טיפול נכון בך, בכאב שלך, של הסבלנות של בעלך ושל המטפלת שלכם להבין שהתהליך שאת עוברת חייב להיות תהליך ארוך שלא יסתיים לעולם, ושל הסבלנות שלך להמשיך עם זה. או להפסיק אם את חושבת שאת לא מסוגלת.את מוזמנת גם לראות משהו ממה שעובר על הצד השני, בשאלתו של אלון שתי שאלות למטה.