בגידה וחרדות בזוגיות

היי,אני נשואה 8 שנים + 3 ילדים.בכל השנים אני ובעלי לא כ"כ הסתדרנו.. היו מריבות, היו ויכוחים אבל גישרנו והגענו להסדרים בנינו.בשנתיים האחרונות אפשר להגיד שאנחנו מסתדרים מצויין.אבל--- בשנה האחרונה צצה בעיה חדשה. בעלי מגיעה ממשפחה ברוכת ילדים. הוא השני במשפחה.יש לו 3 אחים שעד השנה האחרונה הכל היה טוב ויפה ופתאום חל שינוי אצלם.1 (הבכור)- נשוי ובוגד באישתו עם השכנה (היא לא יודעת מיזה!!!) ומלבד זה הוא אמר לבעלי משפט עלי שמאד הכעיס אותי פגע לי בכבוד. ומכיוון שבעלי מכבד אותו כי זה האח הבכור שלו הוא לא העיר לו ואפילו צחק מהמשפט שהוא אמר לו.2 (האח הרביעי במשפחה) נשוי וגם בוגד באישתו עם חברה קודמת לו... טרנד שנכנס חזק למשפחה שלו.. אחד מקלקל את השני. וגם אישתו לא יודעת מיזה...אני שמעתי את הסיפורים במקרה ורוב המשפחה של בעלי יודעים מי זה בדוק!!! ולא עושים ואמרים שום דבר בנושא...3 (האח החמישי במשפחה) רווק ויוצא עם כמה בחורות במקביל וכל היום מראה לאחים שלו כולל בעלי תמונות של כל הבחורות שהוא יוצא איתם ומספר עליהם ומעלה אותן לשיחות ועידה עם האחים (כולל הנשואים).הכל התחילרקבשנה האחרונה!זה ממש מכעיס אותי.לא מקובל עלי שבעלי יהיה איתם בקשר. יש לו מספיק אחים חוץ מהם... מבחינתי זה או אני או הם.אני לא מדברת עם 2 האחים הנשואים גם כי הם פגעו בי ואמרו לבעלי כל מיני דברים עלי ולא כיבדו אותי כשהערתי להם ואמרתי להם שלא מקובל עלי שידברו עם בעלי על בגידות, בחורות וכו'.. וגם כי אני לא רוצה שום קשר עם בוגדים!!!מבחינתי לנתק קשר עם כל המשפחה אבל אני לא רוצה לנתק את בעלי מכל המשפחה שלו.. עדיין קצת מבינה את הקושי..בעלי טוען כי הוא לא יכול להתנתק מאחים שלו וכשאני אומרת לו שמבחינתי זה או אני או הם הוא לא לוקח את זה ברצינות.מבחינתי- אני הולכת השבוע לרבנות!!!!אני מרגישה שכל הנושא הזה עולה ליבבריאות. כבר שנה שלמה שאני מנסה להגיע עם בעלי לכל מיני הסכמים בנושא (כגון: שידבר איתם פחות מהרגיל לדג' 500 דק' בחודש במקום 1200 דק') אבל הוא לא מחזיק מעמד אפילו יום אחד.אני כבר לא מאמינה בו!!! כמה שבכיתי, הסברתי, דיברתי.. לא עזר כלום.כבר שבועיים שאני ממש בסערת רגשות. אני בוכה הרבה ולוקחת את זה ממש ללב. כל פעם שאני נזכרת בהם יורדים לי דמעות ואני נכנסת לעצבים. צועקת ומתפרצת..אני מרגישה שאני יצטרך טיפול נפשי אם אני ימשיך לחיות ככה (וזה פעם ראשונה שאני מרגישה ככה!!!!בחיים זה לא קרה לי!!!!) הסברתי את זה לבעלי אבל כלום לא עוזר...האם יש לך רעיון/עיצה מה ניתן לעשות בנידון? או שפשוט ללכת לפתוח תיק ברבנות... כי עם זה אני הרבה יותר שלמה וכל פעם שאני חושבת על זה אני נרגעת.אודה לתשובה.

ד' יקרה,
אני מבין שכל העניין הזה מכניס אותך לחרדות, כי הבגידה הופכת להיות דבר לגיטימי ואת חוששת, ובצדק, מכך שהוא יושפע מזה. מצד שני, המלחמות שאת מנהלת נגדו לא עוזרות לך, כך שכנראה צריך לעשות משהו אחר.אלא שכפי שאני רואה ממכתבך, את חושבת שלפתוח תיק ברבנות יהיה לך קל יותר מאשר ללכת לטיפול, וכאן חלק מהקושי שלך. כי לפתוח תיק ברבנות, ביוזמה שלך, את לא רואה בזה פחיתות כבוד רבה (כי אז את החזקה, היוזמת וגם הפוגעת), ולעומת זה בהליכה לטיפול את רואה יותר פחיתות כבוד (כי אז את מצטיירת בעינייך כחלשה). כך זה נראה לי, לפי מכתבך.לדעתי - אתם צריכים ללכת ליעוץ זוגי. לא לפחד מזה. ולהיות מוכנה לכך שזה יהיה תהליך ולהיות סבלנית בו, מכיוון שבתהליך הזה בעלך אמור ללמוד לכבד אותך ואת החששות שלך, ואת אמורה לבטוח בו. כשהוא יכבד אותך ואת רצונך, וכשתרגישי שהוא אוהב אותך באמת, יהיה לך קל יותר לבטוח בו. זה לא תהליך קל, ושניכם אמורים להיות בו סבלניים מספיק. ולא - אתם נידונים למריבות ארוכות. למרות שאת משתעשעת ברעיון ההליכה לרבנות, כרגע את בעיקר משתמשת בזה כשוט, וזה מרגיע אותך. אבל זה לא מה שאת באמת רוצה לעשות. אם את רוצה שקט נפשי בתוך הזוגיות הזו - לכו ליעוץ זוגי עכשיו, ולא לאחר חודשים ארוכים של מריבות קיצוניות.