בגידה בעבר: מה עושים אחרי 20 שנה?

25 שנים יחד. 5 שנות חברות והשאר נישואים. 2 ילדים. קשר טוב, יציב, זוגיות טובה. לאחרונה אחרי שנים יחד שיתף אותי שבמהלך שנות החברות לפני הנישואין בגד בי 3 פעמים. התייסר בכה והרגיש שרוצה לפרוק את המועקה הזו. לא יודעת איך לגשת לזה. האם לפרק הכל? כועסת שלא סיפר אז ונתן לי לבחור אם להנשא לו. לא מצליחה להרים את עצמי מהמחשבות, לא מצליחה להחליט. איך מתייחסים לבגידה אחרי ככ הרבה שנים?

גאיה יקרה,
זו שאלה מצויינת. לפני למעלה מעשרים שנה הוא לא נתן לך את האפשרות המלאה לבחור אם להיפרד ממנו או לא, על סמך העובדות. מעצם העניין – העובדות שלא סיפר לך עליהן, לו היית יודעת עליהן, כנראה שלא היית נשארת איתו. עכשיו, עשרים שנים מאוחר יותר, לאחר נישואים טובים ומאושרים, את קודם כל כועסת עליו. ראשית על הבגידה עצמה, שנית על כך שהוא הסתיר אותה ממך, ושלישית, על כך שלא היתה לך אפשרות להחליט על סמך עובדות, והחלטת על סמך ציפיות, הבטחות ואשליות. אבל אם הכל טוב מאז, ואת אוהבת אותו ואת הילדים שאולי לא היו לך לולא הקשר הזה, וגם אלה עובדות, אז אולי למרות זה, טוב לך?אלא אם...אלא אם לא טוב לך מספיק, ועכשיו קיבלת סיבה להאשים אותו בלא טוב הזה ובכך שנקלעת לנישואים שהם לא משהו ושאולי היית יכולה לוותר עליהם אז ולקבל בהמשך משהו טוב יותר (מה שאת לא יודעת, כי לך תדע מה באמת היה קורה ולאן פרידה היתה לוקחת אותך), או אם הכעס שלך, שהוא חדש גם אם על מעשה שהיה לפני למעלה מעשרים שנה, מפריע לך להשלים עם בן זוג שמאז דווקא הוכיח עצמו כבן זוג ראוי וטוב, וכל זאת משום שבתפיסה שלך את עצמך, לא מתאים לך "לוותר" על ארוע מסוג זה, אפילו אם התוצאה היתה יכולה להיות הפסד של משהו טוב.אז לאן את לוקחת את כל זה? מה מתוך זה נכון יותר?

תודה דר.
אני חייבת לציין שהוא בן זוג מדהים אוהב דואג מכבד ובשל כל זה אני לא מצליחה להבין איך אחרי 3 שנים של חברות הוא הצליח לשקר ולבגוד בי.
זה לא נותן לי מנוח המחשבות מטרידות אותי אם יכל אז, אז יכול גם עכשיו.. מעולם לא הייתי חסרת בטחון בקשר ופתאום עכשיו אני מדמיינת לעצמי סיפורים. זה קשה. אנחנו מאלה שכולם מסתכלים עליהם כזוג מצליח שהכל עטוף " בסרט ורוד"
מאז שסיפר מאוד מנסה לחבק להתנצל וגם לבכות טוען שזה שטות נעורים.
קשה לי.

גאיה יקרה,
לא פשוט. אנסה להסביר את המורכבות. לכעס, ולחוסר אמון – יש תפקיד ברור. אם מישהו פגע באמון שלנו, אנחנו צריכים להיזהר ממנו, כדי שלא ניפגע שוב. הכעס עוזר לנו לעשות את הפרידה הזו או את הניתוק הנדרש גם במצבים מורכבים, כלומר, גם כאשר אנחנו לא לגמרי רוצים ליצור אותו, בשל הדברים האחרים הטובים שיש לנו באותו קשר, בין אם זה קשר חברי, ידידותי, עסקי או אינטרסנטי אחר.הכעס, לפעמים גם מאפשר לנו להישאר בקשר הזה מבלי להתנתק, אבל להבהיר לצד השני שזה לא מקובל עלינו, וליצור עימות איתו כדי שדברים שכאלו לא יישנו.אלא שכל הסיבות הללו, כשהן עולות עכשיו, עשרים שנים מאוחר יותר, הן כבר לא ממש רלוונטיות. כלומר, לו היית יודעת אז, ומתעמתת איתו, יתכן שלא היית נשארת איתו, או שאולי היית נשארת איתו אבל רק לאחר העימות הזה, אם בסופו היית מאמינה לו שזה לא יחזור. אז, לפני עשרים שנה, הכעס וחוסר האמון היו יכולים להיות רלוונטיים.אלא שמה קרה מאז? – הוא הוכיח את עצמו כגבר וכבן זוג ראוי. "מדהים אוהב דואג ומכבד", כפי שכתבת. כך שאיכשהו, גם ללא העימות שהיה מתרחש אז, קיבלת את מה שרצית. אולי אפילו טוב יותר – בגלל רגשי האשם המפותחים שלו ששמרו על שניכם. אלא שהכעס טרי, והוא קיים עכשיו, משום שרק עכשיו גילית את העובדות. הוא, הכעס, מפגר אחר המציאות בעשרים שנה, ולכן מאד קשה לך לדעת מה לעשות איתו. לכאורה – את כן שואלת את השאלות הטבעיות לאחר פגיעה – האם באמת אפשר להאמין לו (אני מניח שלכך מכוונים כל הסיפורים שאת מספרת לעצמך)? אלא שהמציאות כבר נתנה לך תשובה שאומרת: כן. כי הוא הוכיח את עצמו כבר עשרים שנה.רגשית קשה לך לקבל את זה, וזה מובן. כי הכעס הוא טרי. ואולי עוד טרייה היא גם המחשבה שחיית באשלייה. ולמען האמת – גם המחשבה הזו הרי אינה מדוייקת, כי לכאורה כך זה התחיל, באשלייה שהכל בסדר. אבל המציאות הראתה שבאמת הכל בסדר. האם זו אשלייה? והרי התחושה של אשלייה צצה רק עכשיו, יחד עם הכעס. במציאות – יתכן מאד שזיהית בבן זוגך בכל זאת את הפוטנציאל להיות בעל מדהים ומסור, והלכת עם האינטואיציה שלך, והאינטואיציה הזו שלך אכן הוכיחה את עצמה.אם את חוששת שבשל הגילוי הזה תהרסי את מה שיש, ואת לא מצליחה להתגבר על כך בעצמך, או מספיק מהר – לכי לטיפול. כשהכעס כבר לא מגיב נכון, צריך ללמוד להתמודד איתו. ביולוגית, הכעס צץ עם גילוי הפגיעה, וזה נכון לו לעלות עם גילוי הפגיעה - בדרך כלל. כי בדרך כלל יש סמיכות בין הפגיעה לבין הגילוי. אלא שמעשית, כרגע, אם הכל בסדר וטוב, הוא יכול רק להזיק, והתפקיד שלך הוא ללמוד להתמודד איתו ולחזור אל החיים הטובים שיש לך.

אתה מקסים תודה
עזרת לי לארגן את המחשבות

היי ד"ר, שוב אני.
אז לקחתי את כל מה שאמרת לי והעמדתי את הדברים על המשקל. אני יודעת שבעלי טוב לי , אני יודעת שאני לא רוצה לוותר על הקיים. ובתוך כל זה קשה לי לשחרר את העלבון והפגיעה ובעיקר את המחשבות ולמה זה קרה והחשש ממה שעלול לקרות. שיתפתי אותו ברגשותיי הוא כמובן עודד ופסל את כל המחשבות השליליות.
אבל משהו נפגם. משהו באמון שלי נסדק.
ככ קשה ממרחק השנים להסתדר עם מערבולת הרגשות הזו.
יש דרך חזרה כשהאמון נפגם?
תודה