בגידה בנישואין: פתרונות חלופיים

אני בת 30 נשואה עם ילד.אני ובעלי נשואים מזה 5.5 שנים וסה"כ כ- 7 שנים יחד.בעלי איש מדהים. איש משפחה ושיחה, חבר קרוב. בבית האווירה בינינו טובה. אנחנו מדברים, צוחקים, יוצאים.הבעיה היא - שהוא הרבה פחות מיני ממני.מבינתו - פעם בחודש זה בסדר. ום אז- זה לסמן וי ברשימה. ומבחינתי זה מעט מאוד.אני מאוד סובלת מהעניין. ניסיתי לדבר איתו, ניסיתי הסביר לו - וגורנישט.ניסיתי להסביר לו שזה גורם לי להסתכל לצדדים ולחשוב על גברים אחרים. ביקשתי שנלך לטיפול. כלום.לאחרונה אני בדילמה קשה. בגלל המצב הזה אני מוצאת את עצמי נמשכת פיסית לגברים אחרים (זה לא קורה בתקופות שבהן אנו עושים סקס בצורה תדירה - לא שזה קורה הרבה, אבל פעם בשנתיים זה יכול לקראת).בד"כ אני לא עושה עם המשיכה הזו כלום. אבל הפעם שמתי לב שגם הבחור נמשך אלי. גם הוא נשוי. הוא מפלרטט איתי והכוונות שלו ברורות מאוד.אני מוצאת את עצמי נלחמת עם עצמי פחות ופחות ונגררת למצב שבו יהיה לי קשה לחזור ממנו.אני מרגישה במלכוד. מצד אחד - מכל בחינה אחרת טוב לי בבית ורק סקס אין לי. ומצד שני סקס אין לי.לא רוצה לפרק א החבילה. לא יכולה להמשיך לחיות ככה.אולי לילה אחד מדי פעם עם הבחור - זה באמת הפתרון?מה עושים?הצילו...

ג יקרה,
כל עוד את יכולה למצוא פתרונות אחרים, לילה אחד עם בחור מחוץ לנישואים אינו פיתרון טוב. הן כי קיים סיכון של גילוי, הן כי גם אם לא תרצי, הרגש כלפיו עלול להזדחל פנימה ובשני המקרים נישואייך עלולים להסתיים, והן כי גם אם זה לא יתגלה, תתרחקי יותר ויותר רגשית מבן זוגך. כדאי אולי שתקראי את המאמר שלי עלהרסניות הבגידות שאינן מתגלות.ואז נשאלת השאלה מה כן עושים, והתשובות צריכות להינתן קודם כל במסגרת הנישואים שלך. יתכן שכל מה שתצטרכי זה להפנים שבעלך באמת פחות מיני, ושאת תצטרכי ליזום יותר. וליזום יותר זה לארגן מדי פעם ערב אוירה רומנטית, למשל, ובכלל – ליצור מצבים שגם מישהו מיני פחות ירצה להיות שם. זה אולי לא מה שאת מצפה לו בזוגיות, אבל אולי זה עדיף על סיכונים ופרידה מגבר שהוא כל כך טוב לך בכל פרמטר אחר. ואם קשה לך להתמודד עם זה – לכו ביחד לטיפול מיני. רק אם זה לא יעבוד, התחילי לחשוב על אפשרויות אחרות, יצירתיות יותר או פחות, ובכלל זה פרידה עם קשר הדוק יותר או הדוק פחות ביניכם, לפי מה שתוכלו לתאם ביניכם ומה שיתאים לך. זה חשוב לא רק לך, זה חשוב גם לילד שלכם. כאשר יש פרידה בכעס, הילדים הם אלה שמשלמים את עיקר המחיר.