בגידה: איך להתמודד ולשקם את עצמך

שלום
ד"ר חסון!השאלה שלי קצרה, אך ברור שיש לפניה סיפור רקע ארוך ועצוב.אנחנו ביחד כבר 14 שנה, שני ילדים קטנים (5 שנים ו-7 חודשים). לפני שלושה חודשים גיליתי שלבעלי היה רומן עם מישהי מעבודה שנמשך 9 חודשים. הרומן התחיל כשהייתי בהריון ונגמר אחרי שכבר ילדתי. כל הזמן הזה חשדתי, אבל לא ידעתי בדיוק במה ולא חיטטתי לו בטלפון או במחשב והוא הסתיר זאת היטב. גם כאשר תפסתי אותו על סמסים לא חד-משמעיים הוא מצא תירוץ מספיק טוב שהאמנתי לו. בסופו של דבר הוא סיפר לי הכל. ואני ראיתי הכל - קראתי את כל הסמסים שהוא לא מחק, את כל המיילים שהיו ביניהם (בכמויות עצומות) והוא ענה לי על כל השאלות. והוא רוצה לתקן את המצב, הוא רוצה להיות רק איתי ועם המשפחה. הוא מנסה בכל כוחו שאני אסלח לו ומשקיע בזוגיות שלנו כמו שלא השקיע לעולם.אנחנו גם הולכים לטיפול זוגי. ואני ממש משתדלת לסלוח.אני גם מבינה את הסיבות שהביאו לרומן הזה. היו לנו המון בעיות בזוגיות, הוא הרגיש מוזנח ולא רצוי, גם אני, ובמקום לדבר (שזה ממש לא הצד החזק שלו) רק התרחקנו.אני קראתי המון מאמרים. אני מבינה הכל, אני מבינה את המאמץ שלו, את הטעויות שלו ולמה זה קרה. אבל אני לא מצליחה לשחרר ולסלוח.אני רואה את המאהבת שלו מול העיניים כל הזמן. רע לי מהמחשבה שטוב לה. כי כל מה שאני רוצה - שיהיה לה רע, מאוד רע, שתסבול כמוני כל החיים. עדיין אני לא מצליחה לשחרר את העבר ושואלת המון שאלות, על כל הפרטים - גם במערכת יחסים שלו איתה, גם על הסקס שהיה לו איתה, על השיחות, על המקומות, על הכל. כי אני מרגישה שיש לי חור בחיים של 9 חודשים ואני מנסה לשחזר כל רגע ורגע.אני מבינה שהוא מצטער, שהוא משתדל לתקן את המצב, אבל אני לא מצליחה. אני לא מצליחה להתגבר על מחשבה שכמעט שנה הוא אהב אחרת, היה להם סקס 3-4 פעמים בשבוע, הוא תב לה שרק היא נתנה לה משמעות לחיים ורק איתה הוא מרגיש שלם. ואני בזמן הזה הייתי בהריון מתקדם, עברתי לידה קשה מאוד והייתה לי חופשת לידה שהיא סיוט אחד גדול. כי הרגשתי מוזנחת.ועכשיו אני מרגישה מנוצלת, מכוערת, כל עולמי חרב. ואני לא מצליחה להתגבר על הרגשות האלה. יש בי כעס עליה ופחות עליו. אני חושבת רק על מה שהיה ביניהם.איך להתמודד עם זה? איך להמשיך לחיות אחרי בגידה כזאת?בטיפול זוגי אומרים לי שזמן ירפא את הכל. אבל בינתיים אני יורד מהפסים ולא יודעת איך להמשיך הלאה?מצטערת שייצא לי קצת ארוך. ותודה.

נבגדת יקרה,
זה אכן מאד קשה, ואם אתם שוקלים את המשך החיים ביחד, אתם עושים את הדבר הנכון, שהוא יעוץ זוגי. נכון שנהוג לומר ש"הזמן ירפא את הכל", אלא שכמו שאת רואה, זה בכלל לא פשוט. האמירה הזו רק נותנת כיוון ומסמנת מטרה, וזה כשלעצמו חשוב. אבל להתקדם בדרך אל המטרה הזו זה יכול להיראות לך, וכנראה נראה לך, בלתי אפשרי. לכן את מאבדת סבלנות. בעיקר כי את לא רואה איך את נשארת איתו ביחד, מבלי לאבד את הכל, אבל הכל - את הכבוד, את ההערכה, ואולי יותר מכל אלה - את ההערכה העצמית שלך. זה היה כל כך הרבה יותר קל, לו היה משהו שיכול לאזן את כל זה, כמו שגם הוא ייפגע לא פחות ממך, או יושפל לא פחות ממך, נכון?זה אכן קשה. כל הדיאלוג הזה, שהוא לא רק מי הוא, האיש שלך, אלא גם ובעיקר מי את, צריך להתנהל באופן ברור בטיפול, כי עד שלא תדעי מי את עכשיו, ומהם האיזונים שאת יכולה לחיות איתם בשלום, לא תוכלי לחיות גם איתו בשלום. עד שלא תוכלי לחיות עם ההשפלה בשלום ללא הצורך בנקמה, יהיה לך מאד קשה. טבעי לרצות לנקום, אבל זה לא עוזר לשיקום זוגיות. תעבדי על זה. על ההבנה שלך את עצמך, בעיקר. וגם על חיפוש דרכים אחרות לקבל את ההערכה שלו, ואת ההערכה העצמית שלך. בעיקר שלך.