אתרי הכרויות: ציפיות ויחסים

שלום.
.רציתי להתייעץ איתך בנוגע לתקופה שאני נמצאת בה.אני בת 24 ועברתי מספר קשרים רציניים בחיים שלי. לפני כשנתיים וחצי נפרד ממני בחור שהייתי איתו המון שנים. נשבר לי הלב. הייתי שנה שלמה לבד. יצאתי המון אבל לא נכנסתי לשום קשר לא רציני/רציני. לאחר כשנה הכרתי בחור שניהלתי איתו קשר דיי מוזר ולא רציני. אותו בחור הרס לי את כל הדימוי העצמי והבטחון העצמי שלי ירד כל כך נמוך , שעשיתי דברים שלא הייתי מאמינה שאעשה (להתחנן, לבכות בפניו). לאחר שהקשר הזה נגמר , מצאתי את עצמי בכל סוף שבוע במסיבה אחרת, מוצאת קשרים מזדמנים. בחודש אחד הכפלתי את כמות הגברים ששכבתי איתם בכל החיים, הגעתי למצבים אפילו דיי מסוכנים ומכל זה - אני לא נהנית.התייאשתי כל כך מלמצוא קשר רציני שאני מסתפקת בבחורים מזדמנים שמהם אני לא נהנית בכלל. אני מרגישה שאני מסכנת את עצמי, שאני לא אמצא ככה בחיים זוגיות, שאני מתפשרת, אבל אני באמת לא יודעת כיצד לעצור את הלופ הזה. אני מרגישה כמו ברכבת הרים שאי אפשר לעצור אותה ואני פשוט יושבת שם ומחכה שזה יגמר.אני יודעת שאם אני לא אפעל בעניין זה לא יגמר, אבל זה מפחיד אותי להיות לבד.הבחור האחרון וזה שלפניו נפרדו ממני ושברו לי את הלב. אין לי מושג איך לאחות אותו מחדש. ואני לא יושבת ובוכה כל היום (להפך, כבר ממש הרבה זמן לא הצלחתי לבכות). אני ממשיכה בחיים, מתנהלת כרגיל, חוץ מהפן הזה. אני מרגישה שאני בנפילה כל כך גדולה שמרוב שהמצב רע, אני כבר אדישה אליו ומקבלת אותו.אני מאוד רוצה לצאת ממנו,אפילו להיות תקופה בלי אף גבר. בלי לרצות לצאת כל סוף שבוע ולמצוא את האחד.גם בתקופה שהייתי יוצאת ולא מכירה אף בחור וגם בתקופה זו שאני כל שלושה ארבעה ימים עם בחור אחר, בשתי התקופות לא הכרתי אפילו בחור אחד רציני. נדמה שלמצוא אהבה אמיתית עם כל הרצונות לעתיד, כל כך רחוק כרגע. זה לא כמו בגיל 18 שמתאהבים ומקבלים מה שיש. כיום יש דרישות ורצונות, ואני רואה כל כך הרבה זוגות ושואלת את עצמי למה לי אין ?

נ' יקרה,
מתוך כך שלא הגדרת היטב את ה"לופ" שבו את נמצאת, ומתוך מה שאת כן מספרת, אני חושש שאת מספרת רק חלק ממה שאת עוברת מבחינה רגשית ונפשית. זה טוב שאת מתחילה. המשפט האחרון שלך הוא אנלוגי למה שאנשים אחרים עוברים, ובעיקר נשים עוברות באתרי הכרויות, אלא שבאופן יותר הרסני. הכי קל לאשה לכתוב מודעה מפתה, ולקבל עשרות ומאות מספרי טלפון ביום. אלא שמה שקורה אחר-כך הוא שיש פגישה, ועוד פגישה, ועוד פגישה, ואף אחד מאלו שתפגשי לא יתאים, כי כאשר ההודעה מושכת מאד, הציפיות מצד השני הן להרפתקה מינית, בעוד שהציפיות מצידך הן ליחסים, וזה לא מתחבר, ותחושת התסכול עמוקה. אבל כל עוד את מקבלת המון הזמנות לפגישות, את מרגישה שאת "עושה עבודה" ואת בדרך הנכונה. במקרים כאלה, אני ממליץ להתחיל לכתוב כרטיס שבו תהיי מפורשת יותר באשר ליחסים שאת רוצה ובאשר לאדם שאת רוצה למצוא, ובאשר למי שאת, לטוב ולרע, ולהיות ברורה באשר למה את לא רוצה. תקבלי הרבה פחות פניות. ואם הכרטיס שלך בנוי נכון, אולי אפילו רק פנייה בשבוע. לא תהיה לך התחושה שאת "עושה עבודה", ו"מתקדמת" לקראת קשר, אבל דווקא אז, מארבע פניות "נכונות" יותר בחודש, יוכל לצאת קשר הרבה יותר בקלות ויותר נכון מאשר מחמש מאות פניות בחודש. גם אם יש מרווחים של זמן בין פנייה לפנייה, וגם אם זה ידרוש ממך יותר אורך רוח.נדמה לי שכך היחסים שלך עכשיו. את נפגשת עם גברים, ואולי בודקת את המשיכה שלהם אליך דרך המשיכה המינית. אלא שזו גישה מוטעית מהסיבה הפשוטה שגברים הרבה פחות בררניים באשר למי שאיתה הם מוכנים ללכת למיטה, מאשר למי שאיתה הם יילכו לסרט, ובודאי שלמפגש עם החברים (ויש על כך כמה מחקרים). את צריכה להתחיל לבנות יחסים אחרת, מושתתים על עניין משותף. ואם את מקבלת דחייה רק כי את מסרבת לאקט או לגיפוף המיני, הרי זה משום שהאיש אינו מתאים, ושכוונותיו שונות משלך, לא משום שאת לא מתאימה. השתמשי בזה ככלי לסינון גברים. רק גבר שאולי כן יימשך אליך מינית, אבל יהיה מוכן לחכות, להכיר אותך טוב יותר, ולהבין אותך רגשית ואינטלקטואלית, ולרצות שתכירי אותו יותר בהיבטים האלה, וירצה שיהיה לכם מעניין ביחד, יהיה הגבר הנכון, שאיתו כדאי לשקול יחסים, על פי בחירתך.במילים אחרות, יתכן מאד שאת צריכה לשנות את הגישה שלך לדייטים, ולאופן ההסתכלות שלך על גברים בדייטים, כדי להגיע לאותם אלה שמגיע להם שתסתכלי עליהם בחיוב.ואולי גם כדאי לך לשקול ללכת לטיפול פרטני. לא כי את עם פתולוגיה נפשית כלשהי, אלא כי נפגעת, כי הכנסת את עצמך להרגלים לא רצויים, וכי קשה לך לצאת מהם לבדך. ביחד עם עזרה מקצועית, יהיה לך קל יותר לקבל מחדש את הביטחון שאת זקוקה לו, ואת היציבות הרגשית הנדרשת כדי להמתין, מדי פעם, עד לרגע הנכון.את מוזמנת גם לנסותייעוץ טלפוני חד פעמי(לחצי על הקישור כדי לראות פרטים באתר שלי), ואולי בשיחה של שעה נוכל ביחד להבין טוב יותר את המקום שבו את נמצאת, ולחפש כיוון להמשך דרכך.

שיסתכלו עליי כרגע.רק דרך המיטה אני מרגישה שרוצים אותי. ושלא תבין לא נכון, זה לא שאני לא מלומדת, נראית לא טוב, או לא משכילה. להפך.כל שאר התחומים כל כך מלאים, אך כשהצד האפל בחיים שלי נכנס, ומתקרב סוף השבוע.. אני מרגישה כמו מישהי אחרת. אני מסתובבת במקומות שלא האמנתי איי פעם שאסתובב בהם, שותה הרבה כדי לשכוח וכדי להגיע לסיטואציה הזאת שאני עם בחור במיטה "בכוח" ולא כי אני בחרתי. המון פעמים אני אפילו לא זוכרת את האקט וכשאני חוזרת הביתה אני מרגישה כאילו נאנסתי, אבל לא נאנסתי, אני בחרתי להגיע אליו.כמו שאמרת, בחור יכנס עם כל אחת כמעט למיטה, וזה לא משנה אם היא חצי נרדמת לו בפנים או בוהה בו במבט לא מבין.אני רוצה גבר שיחכה, אני רוצה גבר שימצא בי דברים אחרים. אבל כל כך הרבה שנים הוא לא מגיע, או שאני פשוט לא רואה אותו, ואני מתייאשת והייאוש מביא אותי אל הלופ ההרסני שעליו דיברתי . לופ שבו כל סוף שבוע מחדש אני עם בחור אחר. לופ שאני לא זוכרת כמעט שום דבר מהפגישה עם הבחור, ובמה זה תורם לי? בכלום, באמת שבכלום. כשקראתי את ההודעה שלך בכיתי מזה כמה חודשים טובים. לא הצלחתי אפילו להתעצב על המצב שהגעתי אליו, כי הוא היה לי נחמד. באותו רגע נחמד לי.. אבל כשאני מתעוררת בשבת ומסתכלת על השיחות היוצאות , רואה לכמה בחורים התקשרתי כשלא הצלחתי להשיג בחור באותה יציאה, לכמה בחורים שפגעו בי רק כדי להעביר איתם את הלילה, מרגיש לי משפיל וכל מה שאני רוצה זה לקבל הזדמנות שנייה. כשאני מקבלת אותה אני שוב נופלת.מה שאירוני אולי, זה שאני ממש לא מוכנה להתפשר בזוגיות ולכן קשה לי למצוא אותה. אך מצד שני אני מתפשרת כל שישי מחדש..אני רוצה טיפול, אבל אין לי כסף לזה. וזה מרגיש לפעמים שאם אין לי כסף לזה או אם לא אמצא את הכסף לטיפול אני אשאר תקועה.ואני כותבת לך כאן מידי פעם אחת לכמה חודשים במשך כמה שנים כבר. הודעה אחת ממך משנה לי את הכל. לקרוא מגבר שכותב לי שמגיע לי יותר מבלי שהוא בכלל מכיר אותי, זה עוד יותר מעציב אותי. כי כולם מסביבים חושבים שמגיע לי יותר, אז למה אני לא מוכנה פשוט להיות לבד? למה זה כל כך קשה לי? למה אני מחפשת בכל פעם ללכת עם בחור, כל בחור (ובאמת כל בחור, חלקם אני אפילו לא זוכרת את שמם) העיקר לא לחזור הביתה בלילה למיטה ריקה?למה אני לא סבלנית ורואה את כל הטוב שיש לי להציע ומחכה שיגיע מישהו טוב כמוני? למה אין בי אפילו טיפת אמונה בזה? בגלל שעזבו אותי ?אני אקשיב לעצה שלך ואקרא על ייעוץ טלפוני.תודה על התגובה הכנה.

אני חושבת שאולי , כשאני במצב הזה, אני רוצה להיות שם כדי להיות המסכנה הזאת שנפלה למטה. לפעמים זה חותך לי את הלב והגוף וכל רגש בתוכו לאלפי חתיכות,וככל שעובר השבוע , אני מרגישה שזה בדיוק מה שאני צריכה. שאני מודעות להשלכות ואני עדיין אעשה שוב ושוב את ההרגלים הלא טובים האלה.הייתי נפגשת במשך מספר שנים עם בן הזוג בסופי שבוע (בשל המרחק). הימים האלה הם קשים לי, כמו ימים של אבל, שאם אני לא אצא ואעשה בהם משהו אני אתמוטט ואתכנס בעצמי (כבר קרה.).. אני מנסה למלא את סופי השבוע במישהו אחר.כשהכרתי אותו זה היה בדיוק כך. הסתובבתי עם בחורים, והוא היה אחד מהם, רק שהוא היה הרבה מעבר והוא התאהב בי ונוצרה מערכת יחסים .אני לא גאה בעצמי זה בטוח, אני מרגישה שאני רק מחפשת את האחד הזה שיגיע ויציל אותי.

נועה יקרה,
אני לא מאמין שאת באמת חושבת שלא מגיע לך. את יודעת שמגיע לך, אבל אולי מתייאשת מהר כשזה לא קורה, ומאבדת ביטחון כשאת לא מרגישה שרוצים בך. אבל אם תשאלי את עצמך, קוגניטיבית לפחות, את יודעת שכן מגיע לך. את יודעת את זה. את רק לא משתמשת בזה מספיק, כי כשזה לא קורה,אולי ריק לך בפנים, ואת ממלאת את הריק הזה עם הדברים הלא נכונים, שהם "דמות" של יחסים, אבל לא יחסים של ממש. אולי כי את מקווה שיקרה נס, ומתוך האפר יעלה עוף החול ותפרח אהבה.באופן טבעי, סופי שבוע קשים יותר, כי יש בהם יותר בדידות. האם יש לך איך למלא אותה אחרת? חברות? משפחה?כך או כך, נועה, אני מקשיב לך, ואני חושב שאת צריכה עזרה. את מתחפרת, מבלי לרצות, במקומות הלא נכונים מבחינה רגשית, וצריכה עזרה לצאת משם. אם אין לך אפשרות כלכלית, נסי את האפשרויות הזולות - מרפאה מקומית לבריאות הנפש, או קופת חולים. בדקי את האפשרויות. את יכולה לנסות גם אפשרויות אחרות שתמצאי בדף העזרה הראשונה שבאתר שלי(בעמודה השמאלית).