אתרי הכרויות: טיפים לאמצעי זהירות

שלום
ד"ראני זמן מה מנסה להכיר דרך אתרי הכרויות, התחילה להיות שיטה חדשה שבה הם מבקשים בד"כ את הפייסבוק, שם אני לא הכי פעילה וגם מסיבות כאלה ואחרות אני מפעילה את החשבון, כדי לשמור יד על הדופק ולהיות בעיניינים.באופן כללי בחיי אני לא פופולרית יותר מידי וגם לא יוצאת הרבה, אין לי הרבה חברים, אני ככה בצמצום מינימליסטי, יש לי את הפרטיות והעבודה שלי , שאפשר לומר שחשובים לי יותר מדברים אחרים. הבעיה היא שהם מבקשים את הפייסבוק, יש המון פניות, אבל כשהם שם כבר בפייסבוק הם כבר לא פונים אליי. בהתחלה ניסיתי לסרב ולא לתת אותו, אבל זה לא עובד. לצערי זה נהיה שלב חובה נוסף ולא ברור. ואין שם הרבה תמונות אין שם הרבה פעילות, ורק דברים שזכו לתגובות חיוביות, או דברים לא יותר מידי מעניינים כגון שיתופים ושטויות...אתה בטח יודע איך זה. בכל מקרה אין שם תמונות שונות שלי שבהם אני גם לא ניראית טוב, אם זו יכולה להיות הבעיה. ולכן אני לא מבינה מדוע זה התחיל להיות מה שקובע אם זה מתאים או לא, עוד מכשול בדרך לזוגיות? לא מספיק שיש את האתר עם כל הקריטריונים שבו, וכל השאלות שם, וכל הטירחה לדבר עם איזה כמה וכמה ביום , אחרי שמצ'וטטים, אחרי שבוחרים כבר..וכל זה עוד לפני המפגש עצמו , פה נכנס עוד מכשול וזה הפייסבוק. מה עושים עם זה?איך אפשר לדעת מה הסיבה?

את נורא צודקת העניין הזה גם אני לא מבין את דרישות הסף המגוחכות האלה
האינטרנט וסלולארי הרגו את כל היופי שברומנטיקה
הרי כל היופי שבהתחלת ההיכרות הוא לגלות את הדברים אט אט ושלב שלב
ולא כמו שהיום שאלון ארוך שלא היה מבייש את המוסד ופייסבוק שחושף את
מעלליך בעבר הווה ו ...עתיד

ציפי וניר יקר
ים,לצערי, אין לי שליטה על ההתנהגות באתרי ההכרויות. אחד העקרונות שבגללם הצליחו אתרי הכרויות היה האנונימיות, ובאופן ברור הפייסבוק בדרך כלל אינו אנונימי. זה מוזר גם כי באתר פופולרי כמוJDate, כתוב כך:"אמצעי זהירות מומלצים:חשוב לזכור, שהשליטה תמיד נתונה בידיכם. האינטרנט מאפשר להישאר אלמוניים לחלוטין ומוגנים לחלוטין, ממש עד לרגע שתרגישו מוכנים להיחשף.למעשה, תוכלו לשמור על עילום שם וטלפון גם בפגישה הפיזית עצמה, אותה מומלץ לקיים במקום ציבורי. אם האדם שפגשתם מוצא חן בעיניכם גם אחרי שדיברתם פנים אל פנים - תוכלו אפילו להחליף כרטיסי ביקור...ההמלצות המופיעות כאן חלות על גברים ונשים כאחד, אם כי מטבע הדברים, נשים,אלא אם כן הן אלופות בקרב מגע או באמנות לחימה אחרת,צריכות להקפיד עוד יותר על כללי הזהירות הבסיסיים.חלק מאמצעים המומלצים כאן עלולים להישמע מעט מופרזים, ואולי יגידו לכם שאתם פרנואידים, אבל זהירות מעולם לא הזיקה לאף אחד.דואר אלקטרוני:בידיכם הבחירה להישאר אנונימיים לחלוטין, עד שתרגישו מוכנים למסור את כתובת הדואר האלקטרונית שלכם. תוכלו לנהוג לגמרי בחופשיות עם תיבת הדואר, אם תשתמשו בכתובת אימייל רשת, כגון וואלה, יאהו או הוטמייל, שאינה מבוססת על שם המשפחה שלכם, או מסגירה את מקום העבודה שלכם. אפשר לפתוח תיבה כזאת בחינם, בקלות רבה, ולהשתמש בה לצורכי היכרויות."כך שהדרישה של גברים, ואולי גם של נשים, להפנייה לדף הפייסבוק נראית כמו חדירה לפרטיות מוקדמת מדי, וגסות רוח שאינה במקומה, גם אם היא לצערי נפוצה במקומותינו. כלומר, כאן, בארץ. זה סוג של התפתחות של דרישה מוקדמת ל"שלח/י לי תמונות", שהתפתחה לפני כמה שנים. זה משחק שכאשר הרוב משחקים אותו, קשה להיות מחוצה לו. ואם אנשים לא מסתפקים ב"שלחי לי תמונה", זה אומר שהם רוצים לדעת עוד והרבה, לפני שהם מוכנים לעשות מאמץ קטן משלהם. אני מניח שזו הסיבה. כשזה קל, וכשכמעט כולם משתפים פעולה עם זה, זה מה שעושים.העניין באתרי הכרויות, שבהם ממילא סיכויי ההצלחה של כל מפגש או התחלה הם קטנים, הוא לא לקבל כמה שיותר פניות, אלא לקבל יותר פניות ממוקדות. חשבי על זה שגם אם תקבלי פנייה אחת בלבד בשבוע ממישהו שיתאים לך, זה יכול להיות הרבה יותר מוצלח מאשר עשרים פניות של לא מתאימים, או 19 ואחת מתאימה, שיהיה קשה מאד לסנן אותה בין כולם. כך שאולי עדיף לך לשחק את המשחק שלך, לא לפחד לסנן כמו שצריך ולא לפחד להציב חומות ברורות במה שאת כותבת, כך שיהיו ברורים היתרונות שלך וגם מה שאת מחפשת (בצד החיובי יותר מאשר בצד השלילי), ולקבל פנייה בשבוע או בשבועיים, במקום שפע של שיחות וחיזורים שמטרתם סטוצים. זה ירגיש כאילו שאת "לא עובדת", אבל זה יהיה אולי נכון יותר.

שלום
ד"ר חסון,תודה על תגובתך."זה אומר שהם רוצים לדעת עוד והרבה, לפני שהם מוכנים לעשות מאמץ קטן משלהם. אני מניח שזו הסיבה. כשזה קל, וכשכמעט כולם משתפים פעולה עם זה, זה מה שעושים."אני מסכימה עם כל מה שאמרת. עם זאת, החלטתי לזרום בכל זאת עם הבקשות שלהם לפייס, ומסרתי. הוספתי כמה מהם והתחלתי לשאול, את אלו שהיו נראים לי מהוססים בלבד, מה גורם להם לרצות או לא לרצות מישהו על סמך הפייס שלו, והתשובות שקיבלתי היו ברורות..."הלך רוח" מה שנקרא. הם רוצים לראות איזה אדם אתה, האם אתה מוזר או לא, האם אתה חברותי, בליין או פחות, האם אתה פתוח? ועוד ועוד. דברים שלווא דווקא מעידים עלייך , אבל משהו תמצית קלה.שמתי לב שאני עצמי שופטת ככה ויכולה לקבל רושם מסוים על האדם.בעקבות השאלה הזו משום מה ואיך, אין לי מושג...דברים קצת התחילו לזוז, והרבה דווקא כן דיברו והתעניינו בניגוד למה שכתבתי ממקודם, כאילו ששיחררתי ושזה התאפשר. או שסתם בגלל שהסכמתי לצרף יותר.אני מרגישה שזה לגמרי כמו שכתבת כניסה לפרטיות, ועלול לסכן אותך כי אותו אדם כבר יכול לדעת מי החברים שלך ומה השם המלא שלך, אבל כך גם אני בעצם. אז אני חייבת לקחת את הסיכון הזה,יצא גם שפגשתי מוזרויות מאז, למשל...ראיתי מישהו שמפרסם נשק למכירה, אני לא יודעת כמה זה מראה על מה, כי היום הרבה באוכלוסיה מחזיקים נשק, אבל עדיין...זה איפשר לי להציץ למשהו מראש.אין כמו מפגש אמיתי, פנים מול פנים שם כל ההצקה הזאת לא קיימת...ויש יותר סקרנות ורומנטיות.

ציפי יקרה,
והרי זה חלק מהשינוי הגדול שעידן האינטרנט והרשתות החברתיות מביאים אלינו. הראשון – הזמינות הרבה, שבתחילה היתה גם מאד אנונימית. זה גם איפשר גל של קשרים שמחוץ לזוגיות. ככל שהרשתות החברתיות משתלטות יותר על התקשורת שלנו, כך הופך להיות קל יותר לאבד לא רק אנונימיות אלא גם פרטיות. הטכנולוגיה הזו גם מקילה על המעקב אחר בני זוג, ויוצרת סיכונים רבים של גילויי בגידה. באיזה שהוא מקום, נוצר סוג של "צדק פואטי", ואיזון מחודש בין זמינות לגילוי.ובכל זאת, עדיין, את יכולה וצריכה לשים את הגבולות שאת צריכה למידע שאת מציגה כלפי חוץ.