אסרטיביות: שיחה עם המשפחה על בן הזוג

ד"ר שלום רב,לפני כשנה הכרתי בחור . בחור מקסים מכבד,מעניק,מקשיב ואוהב.באמת בחור שכל אחת הייתה שמחה לצאת עם 1כזה. יצאנו במשך 3.5 חודשים בערך,(הכרנו דרך משפחות) עד שיום אחד באחת היציאות שלנו שאל אותי מה סיפרו לי עליו כשהכרנו?סיפרתי בחור טובמשפחה טובה ,עובד..ואז סיפר לי שלפני כ10-12 שנים בערך חלה בתקופת הצבא אמו נפטרה והקשיים של הטירונות כיום מוגדר כנכה צה"ל שוחרר על סעיף נפשי ואף אושפז בעבר. והבעיה שלו היא במצביי לחץ אני הייתי בהלם מכל מה שסיפר לי לא ידעתי איך להגיב לדבר שכזה.(שאני הייתי איתו במצבים שלפי דעתי היו לחץ והוא זה שהרגיע אותי)באותו לילה אולי נרדמתי לשעה.בבוקר אמא שלי ראתה אותי כזו שפופה ועצובה ושאלה מה קרה וסיפרתי לה היא הייתה המומה.היא אמרה שהיא לא מקבלת את זה בשום אופן ואנחנו צריכים להפרד (זאת גם לאחר שסיפרתי לה שלוקח תרופות)וכן גם מי שידע במשפחה. כולי הייתי שבורה לקחתי ממנו פסק זמן לחשוב שבוע היה לי נורא קשה להחליט בסופו של דבר עם לב לא בדיוק שלם כי אני אוהבת אותו נפרדתי ממנו .הרגשתי תמיד מאותו יום לא שלמה עם מה שעשיתי שאולי לא הקשבתי מספיק עד הסוף ולא שאלתי שאלות.חודש לאחר הפרידה צלצל אליי ושאל לשלומי ויצא לדבר על אותה תקופה שעכשיו אנחנו יותר רגועים ואפשר לדבר על מה שהיה ולמה ואיך נעשה..אז נפגשנו ודברנו ובאמת ביקש שאשאל את כל מה שעל ליבי. כי הוא אוהב אותי באמת ומצטער שלא סיפר זאת קודם לכן וביקש שאבין אותו כי אם הוא היה מספר לכל בחורה שהייתה יוצא איתה בתחילת קשר אז אף אחת לא הייתה רוצה לצאת איתו.(אני רוצה לציין כי מעולם לא חשבתי או העלתי בדעתי שיאמר לי דבר כזה לא "נראה "שחולהבכזו מחלה.)בסיום השיחהביקש שאחשוב וכי הוא מאוד אוהב ומעוניין שנחזור.חשבתי והחלטתי לחזור אליו אימי כעסה עליי נורא ואף אמרה שתספר לאבי.(אני בת 23)חזרנו לתקופה של איזה שבועיים היו לי נורא כייפיות ויפות.עד ששיום אחד לא יכולתי לשאת את העובדה שכשאני איתו כייף לי אני בענניםהוא עושה אותי מאושרת וכשאני באה לבית המצב רוח יורד ואני מתחילה לפחד שמא אימי אולי צדקה לכן שוחחנו ונפרדנו בקושי רב.(הוא ציין בפני למה שאל אותי לעיתים קרובות מתי תכירי לי את המשפחה הוא אמר כי רציתי שיכירו אותי כמו שאני באמת ושלא ישפטו אותי על דבר שכזה-הוריי לפני ידיעת דבר זה חיבבו אותו לא היתה להם שום בעייה איתו(אבי לא יודע מהסיפור))היום אני עדיין אוהבת אותו וליבי כל הזמן חושב עליו שכן הוא בחור מקסים.אני יודעת שהוא עדיין אוהב גם אנחנו משוחחים לעיתים.אני לרוב זו שמתקשרת ולפעמים זה נמאס שרק אני מתקשרת והוא לא ואם אני מחליטה אחריי כמה שבועות שלא דיברנו לצלצל אליו הוא מה שלומך? איפה נעלמת? למה לא מתקשרת?ד"ר אני לא יודעת מה לעשות ..ליבי עדיין שם אצל הבחור משפחתי לא מוכנה לקבלו אני מאוד קשורה למשפחתי אמי אף אמרה לי פעם אני יודעת שאם ח"ו יקרה לו משהו את תקחי את זה קשה ולמי את תבואי ותפלי אליי וגם אני יפול.(אמי היא גם מאוד רגישה )אבל הבעיה שאני אוהבת ולא יודעת מה לעשותתתתת????הוא אמ לי את כבר ילדה גדולה את צריכה לעשות את ההחלטות שלך!וגם חברים קרובים שלי שיודעים מהסיפור אמרו לי זאת ואמרו שאם זה המקרה הם לא היו נפרדים.אבל מה לעשות?? הרגש או המוח??וואם כן מה לעשות עם המשפחה שלא מקבלת???ד"ר סליחה על המכתב הארוך !!אודה לתשובתך בפורום ולא במייל שכן הוא לא אמיתי.

מיכל יקרה,
המשפחה שלך, שרוצה כמובן רק את טובתך, שבויה עכשיו במוסכמות ודעות קדומות. את ביררת את הפרטים, והצלחת לעבור את התהליך הזה. הם לא. ומכאן שהם לוחצים עליך, ולא מודעים לכך שהם עושים הכל כדי להרחיק אותך מהם.אנסה לתת לך שעור קצר באסרטיביות. אם את באמת רוצה את החבר שלך, ומוכנה לעשות הרבה בשבילו ובשביל האושר שלך (ואת צריכה להיות משוכנעת שהוא מה שאת רוצה), נהלי שיחה רצינית ושקולה עם אמא שלך (שנדמה לי שהיא זו שמנהלת את העניינים בבית). הסבירי לה שהלחץ של המשפחה כופה עלייך לבחור בינך לבינם, ושמשום שאת אוהבת אותו, ומשום שהוא כזה מקסים וכל מה שהיית מאחלת לעצמך, את בוחרת בו. אמרי לה שאת לא רוצה להתנתק מהמשפחה שלך, אבל אם הם לא ינדנדו לך, ויציקו לך בעניין החבר, את תרגישי לא בנוח בחיק המשפחה, ותאלצי לשמור מרחק. כך שאם הם רוצים אותך לידם, שיחבקו אותך, ושיתנו לך להרגיש שהם אוהבים אותך בכל תנאי, ושיתמכו בך בכל בחירה שלך, כך שאם משהו יקרה, ויהיו לך סימנים שמשהו לא בסדר, ואם תחליטי להפסיק את הקשר, שאת מאד מקווה שלא יקרה, שתדעי שיש לך מי שיאהב אותך ללא תנאי, ויקבל אותך, ויתן לך תחושה טובה, במקום מי שיעמוד כמוכיח בשער ויגיד לך "אמרנו לך".והגיעי לשיחה כזו מוכנה, מיכל. קחי איתך את כל התשובות שאת תידרשי להן לשאלות ענייניות לגבי מקרים דומים לזה של החבר שלך. היי מוכנה להסביר לה מה זה אומר, באילו תנאים יכולה להיות בעיה, וגם להצביע לה שכבר עמדתם במצבי לחץ, והוא התנהג שם נפלא.את יכולה כמובן גם לשאול אותה אם ההורים שלה תמיד רצו באבא שלך, ולהפך, ולהסביר לה שבסופו של דבר, את אמורה לדעת טוב יותר מה טוב לך, ומהי הבחירה שלך, והיית מאד רוצה שהם יבטחו בך, יאמינו ביכולת השיפוט שלך, ויתנו לך גיבוי.עד כאן, מיכל, שעור באסרטיביות, אם תבחרי לנקוט בצעד הזה... מדובר בצעד של בנית אמון, בשיחה עניינית ושקולה, ובהמנעות מצעדים רגשיים הן שלך והן שלהם. אם זה הולך לפסים רגשיים, תאיימי לעזוב את השיחה, ולחזור כאשר היא תעבור לפסים ענייניים. והגדירי את הגבולות מיד בתחילת השיחה, ואל תתני לה לגלוש להיכן שהיא לא צריכה לגלוש. הכיני את עצמך נפשית קודם, ועשי לעצמך כמה סימולציות בראש להכין את עצמך לכל מה שעלול להתרחש. את אמורה להגיע איתם, בסיום השיחה, למטרות שלך – שיניחו לך עם הבחירה שלך, והם אמורים להגיע, בסיום השיחה, לכך שהם יבינו מה העימות הזה איתם עושה לך, ולהבנה שהמטרה שלהם היא לסייע לך להגיע להחלטות נכונות שלך, ולא להחלטות שלהם.