אסרטיביות במקום עבודה: איך לעמוד על שלך

לד"ר אורן חסון שלום,אני אתחיל מההתחלה זה תמיד יותר קלאני התחלתי ללמוד בקורס {מטפלות} וגם איתו הייתי צריכה להיות פעם בשבוע בגן {לתרום מזמני} יום שלם.כי ביגלל הבחינה. שתהיה לי בגן.התחלתי לתרום, וראו שאני בסדר, נתנו לי מה שעות ביום לבוא ולהחליף משהי. וכך זה היה, התחלתי להחליף כל פעם קצת. אתה יודע איך זה בהדרגה.אז אחרי כמה חודשים הפכתי להיות מחליפה שם,שעברו הימים כך למדתי יותר והשתפרתי יותר.כיום אני כבר-7 חודשים שם.מתחילת השנה ידעתי שמקנאים בי. או יותר נכון משהי קינתה {זאת אחת המטפלות} שראתה שאוהבים אותי לאט לאט הורים ותלמידים, ואני נתתי את כולי באמת.מבחינת עבודה אני עושה כל מה שהם מבקשים, אני דייקנית באה לפני הזמן. ואפילו עם מקפיצים אותי תוך שעה אני שמה {במעון}.כמו שאתה מבין אני נותת את כולי לילדים ואת הכל. אני נותת להם חום אהבה יותר מידי {וזה טוב}אבל לא כולן חושבות את זה כמוני.מה הכוונה? הן מקנאות בי. שהילדים אוהבים אותי וההורים גם, כי הורה שיודע שלילד טוב לו הם מאושרים.וההורים תמיד מדברים איתי. {לא כולם} אני לא קבועה רק מחליפה והם בכל זאת מדברים איתי על משהו שהם לא בטוחים בו. ושואלים על הילדים שלהם.אני מחיליפה שם ב-3 כיתות, ואני באמת נותת את כוחי ואת כולי.ויש לי הרגשה שבגלל שמהטפלות רואות כמה אהבה אוהבים אותי, הן מקנאות ועושות לי דווקא.וגם ההורים אוהבים אותי, כי חשוב להם היחס של הילד האם הוא טוב ומי נותן אותו.המנהלת בכלל אוהבת אותי כי אני עושה מה שהיא אומרת ואחראית ואמרה לי "אני אתן לך עד חצי המלכות רק תבקשי" וכל פעם נותת לי הרגשה נילפאה. ומדברת איתי בהתלהבות כי היא יודעת שאני אשתף איתה פעולה.והן מקנאות כי הן שואלות אותי כל מיני שאלות כגון: "מה היא אמרה לך" חוקרות אותי בהכל ולא בא לי לומר להם.ד"אאני קצת תמימה, ואולי ביגלל שאני מנומס ולא עונה הן עושות מה שבא להן.היום הורה ביקשה שאני אהיה עם הבת שלה {כמובן שזה החמיא לי מאוד} והמטפלת אמרה בתקיפות לא ואח"כ אמרה לטבחית שהכינה אוכל במעון: "איזה חוצפנית היא רוצה שסיוון {אני} תהיה עם הבת שלה מה פתאום היא צריכה להיות בכיתה אחרת" והן אמרו לי בכוונה אח"כ לא לצאת אליה לקרוא לה מהשער.מה אתה אומר? ושמעתי מהילדים שהם לא מחבבים כמה מהמטפלות ושהם שונאים אותם כי הן מגעילות אליהן צועקותעליהן, ולמי הם באים אליי {כי אני יותר נחמדה ונתת חום ואהבה} הם מעדיפים את החום על פני התקיפות והעלבונות והצרחות.ומההתחלה ידעתי שהן אינטרסנטיות אפילו עם הם נחמדות.המנהלת רק אוהבת אותי וגם ההורים שכל פעם מדברים איתי והילדים שלנם, אומרים להם שהם רוצים לשבת או לשחק איתי, ושהם בוכים הם באים אליי.הקופליקט שיש לי הוא האם להשתנות? להיות יות תקיפה וקשה איתם? או להיות וליהשאר כמו שאני?אני לא רוצה שהמטפלות ישלטו ויקנאו בי כי הן רואות כמה אהבההמנהלת ההורים והילדים מרעפים עליי ולא כל כך מתלהבות ואף מקנאות.מה אני עושה? תן לי עצה?יש עוד הרבה דרים שאני יודעת.אבל בעיקר הן נותנות לי הרגשה שאני לא מספיק כוח אדם שםאני באמת נותת את כולי ועם המון כוח שם גם נפשי וגם פיזיתודה רבה.סיוון

סיוון יקרה,
אני שמח שאת מאושרת במה שאת עושה, ומוצאת שם הרבה סיפוק. גם בזה שהממונה עליך, המנהלת, מאד מרוצה ממך. זה, והעובדה שההורים והילדים אוהבים אותך ומתייעצים איתך, אומר הרבה לזכותך.אני מניח שהמטפלות האחרות רואות בך תחרות. התופעה הזו קיימת במקומות עבודה רבים. אז לפני הכל, המשיכי לעשות את העבודה הנפלאה שאת עושה. ולגבי המטפלות, את צריכה ללמוד להיות אסרטיבית. כלומר, לדעת לעמוד על שלך מבלי להיות תוקפנית מדי. הרי בסופו של דבר, את לא רוצה להיות אוייבת שלהן. להפך. מכיוון שאת חדשה שם, וגם אם את טובה יותר, הן הותיקות, והן תוכלנה גם לשים לך רגליים. נסי להיות מנומסת, אבל לא לתת לשלוט בך. ללמוד לשים גבולות למה מותר ומה אסור, מבלי להפסיק להיות מנומסת. מאד קשה לדעת את הגבולות הנכונים, אבל נסי להסביר מדוע יש דברים שאת מרגישה שאינם במקום, או שאת נפגעת מהם, ומצד שני, נסי להתחבב עליהן, לשוחח איתן שיחות פרטיות על החיים שלהן, ולתת להן את ההרגשה שאת יכולה להיות חברה שלהן. וגם את זה צריך לעשות במידה, שלא יחשבו שאת רק מתחנפת אליהן. לא פשוט ללמוד את הגבולות, ותצטרכי ללמוד אותם תוך כדי עשייה, ותוך כדי כך שמדי פעם תיכשלי, פעם לכאן ופעם לכאן. אבל כך לומדים.