אמון בבן זוג: איך להתמודד עם יחסים לא שגרתיים

שלום
ד"ר, בעלי ואני בתחילת שנות ה-30, נמצאים יחד כ-3 שנים. בעלי גדל בבית "יקה" כשהאב מאד דומיננטי . בבית היו הרבה מתחים בגלל התנהגות האב. לפי מה שהבנתי מבעלי היו הרבה צעקות בבית והאבא היה "מפחיד" אך ללא אלימות פיזית. האבל תואר על ידו כאגואיסט ועריץ. בעקבות זאת לבעלי כמעט ואין קשר עם הוריו, הוא שונא לנסוע אליהם בטענה שהוא לא יכול להיות בבית ילדותו כי זה עושה לו רע, וגם כשהם מדברים בטלפון לעיתים נדירות השיחה מאד קורקטית. יש לציין שהיום האב מבין את הנזק שנגרם ולפי מה שנראה לי מנסה לשפר את הקשר אך אין עידוד מצד הבן. אני נפגשת איתם רק בארועים חברתיים ותמיד מרגישה רגשי אשמה על כך שאנחנו בכלל לא בקשר איתם ועל כך שהיחסים אינם "נורמלים". יש לציין שמשפחתי מאד חמה ואוהבת והקשרים בינינו (גם עם בעלי) מצוינים, בעלי אוהב לבוא אל הורי. כמו כן אני בתחילת הריון ואני מצטערת על סוג זה של יחסים עם הורי בעלי אך לא יודעת איך לשפר. להרים אליהם טלפון לבד אני מתבישת וגם מרגישה שהשיחות "צבועות" ובעלי לא מעוניין כל כך בהידוק הקשר איתם.אודה לעצתך.

יעל יקרה,
חבל באמת על הקשר הדל שיש לבן זוגך עם הוריו, ועוד יותר על ההסטוריה הקשה ביניהם. אבל מה שמפריע לך בעיקר, כך זה נשמע, זה בעיקר המחשבה על "איך זה צריך להיות", כלומר, רגשי אשם על כך שהיחסים אינם לפי הנורמה החברתית. אני מציע שתרדי מהנושא, ואסביר לך מדוע. את לא עברת את חוויות הילדות של בן זוגך, ולא את הטראומות שהוא נושא משם. בן זוגך הוא אדם מבוגר, הוא מכיר היטב את הוריו, הוא מכיר גם את ה"נורמות", ואת צריכה לסמוך עליו שהוא עושה שיקולים נכונים, לפי מידת הידע, היכולת והכלים שיש לו.כל דבר שתעשי מאחורי גבו, יערער בעיניו את האמון שיש לך בו. הניחי לו, ותביני שהאמון שלו בך חשוב יותר מאשר התאמת היחסים שלו עם הוריו לנורמות החברתיות.

שלום
ד"ר, ממש לא הבנת נכון, לא התכוונתי לעשות שום דבר מאחורי גבו של בעלי. חוץ מזה אני בטוחה שהוא ישמח עם אני אהיה בקשר עם הוריו וזה יעביר ממנו את הנטל. בכל מקרה, אתה צודק כשאתה אומר שמפריעה לי הידיעה שהיחסים מאד חריגים ואולי אני פשוט צריכה לקבל את זה שככה זה אצלנו וזהו. אבל מה שיותר מפריע לי הוא שכשאני פוגשת את ההורים של בעלי בארועים אני באמת מצטערת בלי קשר לסביבה שהקשר לא חם וקרוב יותר, הם נראים לי זקנים ובודדים ...

יעל יקרה,
אז מותר לך, ואולי אפילו רצוי להיות חביבה אליהם. אבל מוטב שלא תיכנסי לנעליים שלו, ואל תקחי אחריות בשמו. יכול להיות, גם אם כדאי לא לבנות על זה ולא לצפות לשום דבר, שיחסים טובים איתך אולי גם ישפרו במשהו, אם אם לאט לאט, את היחסים של בן זוגך עם הוריו. אבל אל תצרי ציפיות, כי ציפיות תהיינה מורגשות מאד גם אצלו, ותתפרשנה כלחץ עליו.