קשיים בזוגיות: חוסר פתיחות

שלום
ד"ר חסון,ברצוני לקבל את עזרתך בנושא שמאוד מפריע לי לאחרונה ולא נותן לי מנוח, אני חושבת על זה כל יום וממש לא מצליחה להגיע לפיתרון.אני וחברי יוצאים כשנה וחצי ומתגוררים ביחד בשנה האחרונה. אני עברתי לעיר מגורים שלו,שנמצאת במרחק של בערך חצי שעה מבית הורי.המעבר לעיר הזרה לי היתה כרוכה בהרבה נתינה מצידי כלומר שיניתי את מקום מגורי, עזבתי את עבודתי ומצאתי עבודהחדשה קרובה יותר וכו'. אבל כלום לא היה איכפת לי כי מאוד רציתי להיות איתו ורק איתו ולחיות איתו תחת אותה קורת גג.האמת היא שהמעבר בהתחלה היה לי לא כל כך קל כי בכל אופן זאת הפעם הראשונה שעזבתי את הבית (יש לציין שאני מאוד קשורה לאימי) ופתאום אני רחוקה מכל החברות שלי ובעצם מכולם, כשחברי עובד ערבים/לילות אני מוצאת את עצמי עם המון לבד...הזמן עבר והתרגלתי לשינוי וראיתי נחמד לי למרות שאני וחברי מתווכחים לא מעט כמעט כמו כל זוג, אנחנו אוהבים וכיף לנו ביחד.לפני כמה חודשים סבתי נפטרה, אבי שהיה קשור אליה מאוד לקח את זה קשה מאוד ומאז מתנהג בצורה שאני לא מכירה אותו כך,מאמא שלי אני מקבלת כל יום דיווחים על זה שהוא מדבר אליה בזילזול מרים את הקול בבית, נכנס לחיים של כולם חייב להתערב.ואני אוכלת את הלב שאני רחוקה מהם ולא יכולה לעזור, קשה לי עם זה ואני ממש בדיכאון בזמן האחרון, בנוסף לכל זה בכל פעם שאני וחברי מגיעים להורי (בד"כ בסופי שבוע) אני לא מרגישה שאני מקבלת מהורי את הייחס שאני רוצה לקבל מהם, כלומר אני יודעת שקורה משהו בבית הורי וזה משהו לא טוב כי כל הזמן יש שם מתחים אבל הם לא רואים אותי כמעט שבוע... אז אפשר בכמה שעות שאני שם להייחס יותר. לפעמים כשאני מגיעה עם חברי להורים שלי אני ממש מתביישת מאבא שלי ומההתנהגות שלו, זה מוזר כי בחיים הוא לא התנהג ככה. חשוב לציין שמאז שאני גרה עם חברי מאוד התקרבתי להוריו ויש ביננו כימיה טובה וברוב השבוע אם יש משהו שאני צריכה אני מקבלת מהם.בכל מקרה חברי מאוד אוהב את ההורים שלי למרות שהוא לא בדיוק יודע מה קורה ביניהם (כי אני לא מספרת) ואין לו שום בעיה איתם, אבל כואב לו שבכל פעם שאנחנו חוזרים מההורים שלי אני עצבנית ומתוסכלת ומוציאה עליו את כל העצבים שלי ועל זה הוא כועס.אני מצאת באמצע ולא יודעת מה לעשות, מצד אחד אני וחבר שלי עומדים לבנות בית בישראל וזה הבית החדש שלי ואני צריכה לתת את רוב המשאבים שלי שם, מצד שני אני לא יכולה לראות כמה אמא שלי סובלת ולא לנסות לעזור לה ומצד שלישי אני לא יודעת איך אני משנה שוב את אבא שלי וגורמת לו להבין שאני זקוקה לו וליחס שלו.והדבר שהכי מבאס אותי זה שחברי כועס עלי על זה שאני עצבנית מהמצב של הורי ולא מנסה לתמוך בי ולעזור לי נפשית להתמודד עם המצב.בבקשה תעזור לי לצאת מהסיוט הזה...תודה מראשרעות

רעות יקרה,
אחד הקשיים שלך נובעים מכך שאת לא גלויה עם החבר שלך. את לא מספרת לו מה קורה בין ההורים שלך, אבל זה משפיע עליך, ואת עצבנית לאחר כל ביקור שם, וכשהוא לא מבין מדוע, הוא אולי חושב שזה בגללו, או שאת סתם קפריזית. התהליך הזה לא עושה טוב לזוגיות שלכם. את מצפה שהחבר שלך ינסה "לתמוך בי ולעזור לי נפשית להתמודד עם המצב" (ציטוט שלך), אבל גם "הוא לא בדיוק יודע מה קורה ביניהם (כי אני לא מספרת לו)" (שוב, ציטוט שלך). קצת קשה לצפות ממנו לתמוך בך, כשהוא לא יודע למה את ככה, מבינה?יכול להיות שאת מרגישה נבוכה לפתוח לפני החבר שלך את תיבת פנדורה שצצה לה לפתע בבית הוריך, אבל אם את רוצה את השיתוף והגיבוי שלו, אני חושש שאין לך ברירה. יהיה לך הרבה יותר קל אם תעשי את זה.הייתי מסתפק בזה, אלא שבטח תשאלי אותי: אבל רגע, לא השבת לי לשאלה העיקרית שלי, שהיא מה לעשות עם ההורים שלי? לא. לא השבתי על זה, כי אין לי על זה שום מידע, וגם את כנראה לא יודעת מספיק, וגם – אני לא בטוח אם ועד כמה את בכלל צריכה להתערב (אלא אם יש בעיה רפואית). אבל השבתי לך על השאלה המרכזית באמת שלך, והיא איך לבנות "בית חדש בישראל" שבו את "צריכה לתת את רוב המשאבים שלך".