אלמנה ובעל בורח - מה לעשות?

שלום
אנו נשואים קצת יותר מעשר שנים וגרנו לפני הנישואין ביחד כארבע שנים. אנו הורים לשלושה ילדים בגילאים 3, 8 ו 10. הבעייה העיקרית שלי שממנה נובעות כל הבעיות האחרות (ואני מציינת במיוחד שהבעיה היא שלי היות ובעלי לא חושב שקימת בעיה) היא שבעלי הוא וורקוהוליק נוראי. הוא עובד הייטק ומשקיע את כל חייו בעבודתו. חוזר כל יום בסביבות 8 בערב ואף יותר מאוחר. הרבה פעמים הוא מגיע ומייד מתיישב לישיבות טלפוניות עם חו"ל עד 10 בלילה. אני הפכתי ב7 שנים האחרונות בצורה הדרגתית לאחראית המלאה על כל צרכי המשפחה והבית וזה כולל הכל : קניות, בישולים, כביסות , גיהוצים, הסעות, ביגוד, חוגים, מחלות, טיפול בגינה, צביעה, תיקונים, המתנה לבעלי מקצוע... ממש הכל. בזמן שהוא בבית אני לפעמים מרגישה שיש לי ילד רביעי. אני מרגישה נופלת מהרגליים במיוחד שאני גם עובדת וגם לומדת ויש לי את ההתחייבויות שלי והרצונות שלי. היו לי איתו הרבה שיחות ומריבות על כך. בכל פעם שאני מתחילה לדבר על זה הוא אומר לי להפסיק ליילל ולקטר. החיים שלי נראים כמו רדיפה אינסופית של מטלות שמתחדשות יום ביומו. אנחנו לא יוצאים בכלל ולעיתים רחוקות נפגשים עם חברים וגם זה ביוזמה שלי. היום אני הולכת לבר מצווה של בן של חברה לעבודה ומאושרת לברוח מהבית. אני כל היום בסביבת אנשים וילדים ומרגישה מאוד בודדה ועצובה ובעיקר לא מוערכת. אני כבר לא יודעת מה לעשות. גם כשהוא בבית בסופי שבוע הוא נסגר בעצמו עם המחשב, ספר או פסנתר ועכשין הטרנד החדש טיולי אופניים לגברים בלבד. אני חוזרת ואומרת לו: מה איתי? מה עם החיים שלי? מה עם הזוגיות שלנו? וזה פשוט לא נקלט.האמת שאני לא מצפה לפתרון. זה היה נעים קצת להוציא את הכל על המקלדת.תודה.

אלמנת יקרה,
לפי תאורך הבעייה שלך נשמעת כבעייה כואבת מאד. אלא שעצם העובדה שאת אומרת לעצמך שאת לא מצפה לפתרון, מביאה לכך שלא תגיעי לפתרון. בהחלט יש מה לעשות, ולעשות או לא לעשות זו בחירה שלך.לכאורה, הוא פשוט עובד קשה, ואין לך מה לעשות. אבל כפי שאת מתארת, הוא לא רק עובד שעות ארוכות, אלא גם בורח ממך. בסופי שבוע הוא בוחר לעשות דברים עם עצמו או עם גברים אחרים, ולא איתך. גם לא ברור לי עד כמה הוא פנוי לילדים שלכם. אין שום סיבה שתשלימי עם מצב כזה, אלא אם את חושבת שחיים לבד, עם שלושה ילדים, עם בעל לשעבר שמשלם מזונות, ועם יציאות מדי פעם לבילויים עם חברות ועם גבר/ים אחר/ים, ובעיקר בסוף השבוע הפנוי שלך, זה מצב רע עוד יותר. את מבינה? במקרה הגרוע, זו האלטרנטיבה.אז בואי ונניח לרגע שזו אלטרנטיבה שאת מוכנה לקבל, מה שאני לא יודע, ומנקודת הנחה זו, אשאל שאלה: אם בן זוגך יקבל ויפנים שיש לו שתי אפשרויות:א.להתחיל לשנות משהו במסגרת הנוכחית, וכנראה שיש לעשות זאת בעזרת ייעוץ זוגי (כפי שאמרתי, בגלל שעושה רושם שהוא גם בורח ממך ואולי גם מהילדים לעיסוקים לעצמו, וכנראה היה יכול לעשות בחירות אחרות ופשרות גם בעבודה).ב.לשכור או לקנות דירה בנפרד, ולדאוג לילדים בכל סופשבוע שני, ואם הוא אבא טוב ודואג, אז גם יומיים באמצע השבוע, לפחות. שאומר פחות עבודה בימים אלה, ופעם בשבועיים ללא טיולי אופניים. אבל עם יציאות למצוא לעצמו נשים בערבים הפנויים, שזה אומר גם כן פחות שעות עבודה.באיזו אפשרות את חושבת שהוא יעדיף לבחור?את מבינה שאם אפשרות א' היא בכלל לא אופציה בשבילו, אז הבחירה היא שלך, כשאת יכולה להחליט עבורו, ולהשאיר אותו עם אפשרות ב'. מצד שני, אם הוא מעדיף את המצב הנוכחי על אפשרות ב', את יכולה להשתמש בה כשוט כדי להגיע לאפשרות א',ובתנאי שהיא עדיפה לך על המצב הנוכחי.