אלימות במשפחה: מה לעשות?

אני נשואה הרבה שנים מעל 13 שנה.אומנם אני מאמינה שהיום קשה לו לקבל את השינוי שחל בי.שאני יש לי מחלות פרקים וגם דיכאון. ומטפלת בכדורים לשני הסוגים.אז יש לנו הרבה ויכוחים ובזמן האחרון שעים אני לא שותקת. הוא מתחיל להיתעצבן.ואפילו דוגמא עים לא נצא לטייל. הוא כועס.ברגע שהוא בבית.וקשה לי לישם משימות בבית.כי אני שוחכת הרבה דברים.דוגמא הכנתי אוכל בתבנית. בגלל שלא יצאנו כעס שהכנתי עכשיו אוכל. לקח את התבנית והעיף אותה על הריצפה.שפעם הוא היה עושה את זה לעיתים רחוקות רחוקות. היום משהו לא ניראה לא מיתעצבן לגמרי.היום אני לא מסוגלת לראות את ההיתנהגות שלו.ככה.כולכך מיתיאשת מאוד. מצד אחד הוא טומך.שאני יצא לטייל, דואג לקניות לבית, דואג לי שנתפקד.ומזכיר לי דברים שצריכה לעשות.אבל מצד שני לא מקבלת את ההיתנהגות שלו.גם מידי פעם דוחף אותי עים משהו לא ניראה לו.אומר לי תישתקי תישתקי אני ירביץ לך.ואני מפחדת ואומרת לא טוב תצא מהחדר עים רוצה לעבור לאיזה מקום.וככה כל הזמן שתקתי על היתנהגותו.היום אני לא מווטרת לא.וכועסת מאוד מאוד.כולכך עצבנית גם אני ומרורה שכל דבר מכתיב לי מה לעשות.והוא טוען שאני מגזימה. גם עים הבנות הוא מיתנהג לא יפה. ואפילו מידה פעם נותן מכות לקטנה בת 11והילדה בוכה. ואני כועסת עליו. מה אני יכולה לעשות.אני שהיתי קטנה חטפתי מכות הרבה ונהיום אני סובלת וניזכרת בכל הילדות שלי.איך אתה מגדיר את זה. שהוא לא סיפר כלום על היותו ילד. ורק עכשיו נודה לי שהם גם קיבלו מכות.אבל הוא מסתיר את זה.לכן אני מידשתדלת לא להרביץ למרות שיש לי ילדה מאוד קשה קשה..אני רואה כמה אני סובלת. ולא רוצה שהם יסבלו.הוא בטח לא יהיה מעוניין ללעכת לטיפול. למי לספר. מי יכול להציע לי. הוא בעלי שונה שאני בפורום. לא מקבל את זה. מרוב שיש לי קשיים.

ששש יקרה,
גם אם בן זוגך מתוסכל, כי את לא מתפקדת כפי שהיה רוצה, בריאותית ונפשית, אין הדבר מצדיק אלימות – לא איומים במכות, לא דחיפות וגם לא מכות לילדה. גם אם היכו אותו כשהיה ילד, אין הדבר מצדיק זאת. זה אולי יכול להסביר את התופעה, אבל לא להצדיק אותה. מה שעוד קשה בקשר שלכם הוא גם שבן זוגך כנראה מאד לא אוהב ביקורת, ואולי לכן הוא חושש מהעובדה שאת קוראת בפורום, כדי שלא תגיעי למסקנה שאולי הוא לא בסדר.לו היית מקבלת את ההתנהגות שלו, והיה לך טוב עם זה, אולי הייתי אומר לך שיכול להיות שזה בסדר ושאולי זה מתאים לך. אבל בכל מקרה, ואיך שלא מסתכלים על זה, זה לא יכול להיות טוב כלפי הבנות שלך. ולכן, אני מציע הליכה לטיפול משפחתי, ואם לא תצליחי להביא אותו לשם, לכי לדבר עם היועצת החינוכית של בית הספר של הבת, לקבלת יעוץ ממנה. למען הבת לפחות חשוב שתעשי זאת.