אלימות בזוגיות: שליטה עצמית ופשרה

שלום רב,
ב"ה לפני כחודש ילדתי את בני הבכור. אושר גדול מציף אותי.יחד עם זאת, המצב עם בעלי הפך להיות בלתי נסבל.כבר במהלך ההריון חלה הדרדרות עמוקה בקשר שלנו וטיפול זוגי עלה בתוהו.בשביל הילד- שנינו מעוניינים להישאר יחד. זוהי ההחלטה שקיבלנו.ברצוננו לקבל (שנינו) תרופות הרגעה בשל היותונו מבינים את המצב שאליו נקלענו.אמש הגענו לקיצוניות של לצרוח אחד עם השני, לדחוף ואף אני הרמתי יד על בעלי והוא בעט בי חזרה. ירקתי עליו וסטרתי לו, ובתגובה הוא בעט בי חזרה. (לדעתו התגונן).אני טוענת כי לגבר אסור בשום פנים להרים יד על אשה- בין אם היא מרימה עליו יד או לא.האם העובדה שבעט בי מגדירה אותו כגבר אלים? מהו החוק במקרה זה? האם אוכל להתלונן אעליו כגבר מכה או שמא העובדה כי אני זו שיזמתי את האלימות היא לנגדי?אנא תשובתך הדחופה.מיואשת ובידכאון.ליאת.

את הרמת עליו יד, לא?מה רצית? שייתן לך נשיקה?אין מה לעשות, פעמים אין אנחנו בשליטה על עצמנו, אז אל לנו לצפות מבן זוגנו שישלוט על עצמו.אז לפני שנתקן ונתייעץ על בן זוגנו.. נתקן את עצמינו.

ליאת יקרה,
אם את רוצה לדעת מה המצב החוקי של האלימות ביניכם, חפשי עורך דין. אם את שואלת דווקא אותי, אגיב על מצב היחסים ביניכם, שמצביע על כך ששניכם הייתם אלימים זה לזו.ויותר ממה שאת נשמעת מיואשת ובדכאון, את נשמעת כועסת, וחסרת שליטה עצמית. ומתוסכלת מאד, כפי שגם הוא. חוסר השליטה הזה הוא גם פרובוקציה לצד השני, וגם הצבעה על כך שבתנאים האלה, מוטב שתיפרדו. אם אתםרוציםאחרת, לכואתמולליעוץ זוגי, ושם, ככל שתחדלו מההאשמות ותחפשו מה כל אחד מכם יכול לעשות למען השני, כך יש סיכוי טוב יותר שתצליחו. ושימי לב: אם את מרגישה שאת לא מסוגלת לעשות את זה בעצמך (כלומר, ללכת לקראת בן זוגך ולהקל על החיים שלו בכלל, ואיתך בפרט), אל תדרשי את זה ממנו. במקרה הזה, מוטב שתחליטו לעזוב את העניין כבר עכשיו.