אלימות בזוגיות: מה לעשות?

שלום רב
אני ובן זוגי בשנות השלושים פלוס הזוגיות שלנו לא טובה אבל עדיין יחד. יש לנו ילדה משותפת. רציתי להתייעץ לגבי מה שקרה לי השבוע ומה עושים אחרי סיטואציה כזאת . (רק אציין שהרבה מאוד פעמיים כמעט עזבתי את הבית ובגלל הילדה ועוד גורמים נשארתי אבל בלב כואב) .באחד מהימים שרבנו הוא התעצבן ולקח את המשחק של הילדה ושבר חלק מהמשחק (אפשר לשחק איתו אבל רואים שמשהו חסר) כעסתי נורא צעקתי בכיתי לא דיברתי איתו ולמחרת כאילו כלום אבל אני לא שוכחת פשוט ממשיכה הלאה.השבוע שיחקנו במשחק עוד הפעם ,נזכרתי באותו יום וכשראיתי את המשחק שבור עשה לי רע ולא יכולתי שלא להתפרץ אז קצת קיללתי ואמרתי כל מיני דברים "איך אבא יכול לשבור לילדה שלו צעצועים ",איזה מצב הוא מגיע ועוד כמה דברים . הוא התעצבן והתחיל לדבר לא יפה ולדבר ולדבר ולקלל כמו שבדר"כ קורה (חופר ומציק עד שהראש מתפוצץ). בסוף באתי אליו קרוב לפנים והילדה היתה על הידיים שלי ואמרתי לו שקטטטט מספיק הבנתי. היתה לו צלחת מפלסטיק ביד הוא בא תוך כדי הדיבור שלי ונתן לי מכה חזקה במצח/ראש , ממש כאב לי ולא דיברתי מילה. מאוחר יותר בערב ובבוקר למחרת כאילו כלום הוא רק אמר בפעם הבאה אל תתקרבי אלי ככה לפרצוף אני לא סובל את זה. למחרת הרגשתי רע מאוד מתוסכלת מתוסבכת מה אני עושה מה קורה איתי למה אני לא עוזבת . אשמח לתגובה בכלל על כל הסיטואציה. (ידוע לי שלפעמים עדיף לשתוק אבל עדיין זה לא התנהגות)

מאי יקרה,
האלימות שלו היתה כבר כמו כתובת על הקיר. אני לא מצדיק אותה כלל, אבל יחד עם זאת, גם לך יש בעיה לא פשוטה בניהול כעסים. וככל שאת תגיבי חזק יותר, כך גם הוא. ההליכה שלכם לאלימות קשה יותר היא רק עניין של זמן. לכו ליעוץ זוגי, והתחילו לטפל בבעיות שלכם ברצינות, כל עוד אתם יכולים, וכל עוד לא מאוחר מדי. וגם כל עוד את לא רוצה מספיק, ומתוך שיקול דעת, לעזוב. כרגע, אם את רוצה לעזוב זה מתוך כעס, לא מתוך שיקול דעת. אולי זה מה שמעכב אותך. כי את חושבת שיש לזה בכל זאת סיכוי, ושאולי הוא ישתנה. אז תני לזה סיכוי. אבל קחי בחשבון שלבד את לא יודעת איך לשנות אותו לטובה.