אלימות בזוגיות: אחריות אישית וטיפול

היי אורן,
אני מבקשת את עזרתך כי אני ממש נואשת ובדיכאון, אני קוראת את התשובות שלך
לשאלות בנושא אלימות במשפחה ודי מבולבלת. לכן אני אפרט את המקרה הספציפי
שלי.
אני נשואה 7 שנים, בנישואין עם המון עליות וירידות, מריבות בלי סוף ומאבקי כוחות
הזויים . יש לנו שני ילדים קטנים בני 3 ושנה. מאז שביתי הקטנה נולדה המצב החריף
עוד יותר. הריבים שלנו היו מלווים בצעקות ואלימות מילולית קשה מצד בעלי, השפלות,
הקנטות, סנקציות פשוט גיהנום, לא חיים. אבל תמיד איכשהו חזרנו לדבר ולשדר
עסקים כרגיל למרות המשקעים התסכולים והמרמור. בשנה האחרונה המצב החמיר עוד
יותר ובעלי עבר לאלימות פיסית של ממש, פשוט חטפתי מכות, סטירות , גרירות על
הרצפה והשפלות. אחרי כמה פעמים בודדות כאלה החלטתי לא לוותר ועמדתי על כך
שבעלי יעזוב את הבית פתחנו תיק ברבנות ואנחנו בהליכי גירושין. אני כולי חבולה
נפשית ובדיכאון נוראי, בקושי מתפקדת. חשוב לי לציין שלאורך כל התקופה מעולם לא
יצאתי ״ פראיירית״, תמיד החזרתי, עניתי הגבתי בקיצוניות ואף פעם לא ויתרתי.
בעלי לא היה אלים אליי כך אף פעם ובמהלך השנים אני זאת שתמיד נקטתי באלימות
פיזית כלפיו והוא היה רק מתגונן, רק בתקופה האחרונה, שלדעתי הוא דחוק חזק לפינה,
ולחוץ הוא התחיל להשתמש נגדי באלימות פיסית, מבחינתי זה יהרג ובל יעבור!!! הוא
כאוב ואף טוען שאושפז בבית חולים . אני לא מוותרת לו ודורשת את הגט!! אך בתוך
תוכי יודעת שעם טיפול והכוונה הוא יכול אחרת. אבל אני לא רוצה להראות לו פתח של
חזור ולבקש שילך לטיפול כי הוא גם מיצידו מראה שרוצה את הגירושים האלה.
אני אובדת עצות, רוצה להחזיר את המשפחה שלי. האם שווה ללכת לטיפול?? או לוותר???
האם טיפול יכול לעזור, או שהוא עבר קו אדום ואין מחילה?? צריכה עיצה דחופה!! האם
אפשר לתקן אחרי שהלכנו כל כך רחוק?? או שעדיף כבר לפרק?? כל כל הרבה שאלות!!
זה ישמע לך מוזר אחרי כל מה שאני כותבת אבל בעלי הוא אדם טוב עם ערכים שפשוט
לא ידע לשלוט על כעסיו וכאילו הרים ידיים כי קיבל ממני לגיטימציה שאני הייתי אלימה
כלפיו לאורך השנים וכעת זוהי דרכו . מה לעשות???????

צריכה יקרה,
אני לא יודע אם כדאי לכם להישאר ביחד או לא. זו צריכה להיות החלטה שלך. אבל אני כן רואה שאת מגלגלת אליו את החיסרון הגדול שלך, ולא לוקחת אחריות אישית. את אומרת שנקטת במהלך השנים באלימות פיזית כלפיו, אבל את רוצה לשלוח אותו לטיפול, ולא את עצמך. לא שהוא בסדר, ממש לא, אבל ברגע שהפכת זאת ללגיטימי, מתישהו, גם אם מאוחר, הוא השתמש בכלים שנתת לו, ושאת עצמך נתת להם לגיטימציה. ואז, כאשר זה מופעל נגדך, פתאום זה "ייהרג ובל יעבור"? זה היה "ייהרג ובל יעבור" עוד קודם, כאשר את עשית זאת. כך שבין אם הוא ילך לטיפול בעניין האלימות ובין אם לא, ברור שאת צריכה ללכת לטיפול כזה בעצמך. את צריכה להכיר בכך שיש לך בעיה אישית, ולהבין שהבעיה הזו יכולה מהר מאד להתגלגל מהכאת בן הזוג אל הכאת ילדים כשתהיי מתוסכלת, ואולי כשהם קצת יותר גדולים ולפעמים מעצבנים, וכשלהערכתך (אם תהיה לך מידה של שליטה בזה) אולי גם יהיו מסוגלים יותר לקבל מכות או הצלפות מילוליות. את חייבת להודות בבעיה האישית שלך, ולטפל בה. ויתכן מאד, אגב, שאם את תטפלי בעצמך, וכאשר את עצמך תדעי לשלוט בכעסים שלך, בעלך כבר יהיה בסדר גם ללא טיפול, כי את הגורם המניע, וכי את תהיי זו שמשנה מחדש את החוקים ויתכן מאד שהוא יקבל זאת. עשי זאת למענך ולמען ילדייך. ואם אתם רוצים להיות ביחד, עשו זאת במקביל - הן טיפול אישי שלך, לשליטה בכעסים ובאלימות, והן יעוץ זוגי.

היי אורן,
תודה על תגובתך. אני מודעת לבעיה שלי שאני מאוד עצבנית והתגובות שלי די קיצוניות,
אך בעלי לא טומן ראשו בחול, הוא מגיב קשה מאוד ומפחיד. למרות שבשיחה
האחרונה שלנו אחרי האירוע, הוא התקשר אליי ואמר שיותר הוא לא יתקרב אליי ועצוב
לו שהמצב הגיע לידי כך כי כל מה שהוא רצה בחיים זה בית שקט עם אישה וילדים, אבל
בפועל הוא לא עושה כלום עבור זה . הוא הבטיח שמעתה לא משנה מה יקרה הוא
מבטיח לשתוק בקרבתי אבל נחוש בגירושים .
בכל מקרה, האם זה נראה לך אבוד?? חסר סיכויי?? יש מצב לתיקון ???
אני מוכנה ללכת למישהו שמטפל בכעסים ובהתפרצויות!! אתה מכיר מישהו או מקום כזה
שיכול לעזור לי???
בבקשה אני ממש צריכה עזרה!

צריכה יקרה,
נסי לטלפן לקו החרום הארצי של ויצ"ו לאלימות במשפחה, טלפון1-800-39-39-04. אבל תצטרכי להיות מאד ברורה בכך שיש לך צורך לטפל בכעסים ובאלימותשלך. בחיפוש בגוגל אחר "טיפול בנשים אלימות" מצאתי רק נושאים העוסקים באלימות נגד נשים, וגם ויצ"ו מורגלים לקבל בעיקר תלונות על אלימות כנגד נשים. מכיוון שגם זה חלק ממה שקורה בינך לבין בעלך, חשוב שתדעי לשים את הדגש על האלימות שלך שקדמה לזו שלו, ולהסביר שאת רוצה לטפל בעצמך. חשוב שלא לתת להם לגרור אותך לכיוון של האלימות שהיתה נגדך כדבר העיקרי, כי אולי תהיה להם נטייה כזו, משום שבדרך כלל מדובר באלימות של גברים כנגד נשים ולא להיפך. הדגישי את הקושי שלך, וקחי אחריות, כי זה חשוב גם לך וגם לילדים שלך, וכנראה גם לזוגיות שלך, בתקווה שזה לא מאוחר מדי.