אלטרנטיבות: מה לעשות כשלא בטוחים?

אנחנו בשנות ה- 30 חברים מאז יב'. חבר/ה ראשון לשנינו. נשואים מעל 10 שנים. שני בנים שלוש וחצי ושבע וחצי.במהלך השנים משברים רבים. בעלי התפתח מאוד בעבודה - "ביג בוס" נוסע הרבה לחו"ל - מזה שנתיים.לפני 5 שנים היה משר גדול בטענה שהוא חנוק, אני תלותית הוא "ברח" הרבה מהבית בלילות להיות עם עצמו, בחור מאוד מתבודד, ללא קשרים חברתיים.בחצי שנה אחרונה הוא טוען שנמאס לו. בעצם לא אהב אותי מעולם, הוא לא מתגעגע אלי ולא זקוק לי. אני למעשה עוד ילדה בבית, מאוד רגשנית, נפגעת, לטענתו מכל דבר, הוא כבר 10 שנים לא חולק איתי ולא בא אלי בשום מצב לא של שימחה ולא של מצוקה. מזה חודשיים אנחנו בטיפול כאשר הוא בעמדה של "עומד מהצד" לטענתו אחרת פשוט כבר היינו מתגרשים. הוא טוען שעלי להתרכז בעצמי ולא בזוגיות שלנו. למצוא את עצמי, לחזק את בטחוני העצמי למצוא מה ממלא אותי, להיות אדם שלם ומלא בזכות עצמי ורק אז אולי יוכל לראות בי פרטנרית שלו וגם אם לא וניפרד אז הרווחתי הרבה מהתהליך עצמו.מעניינת אותי דעתך על הסיטואציה. אני מאוד מתוחה. חשה עלבון על כל"כ הרבה שנים ומצד שני מעריכה את המאמץ שהוא עושה. התהליךל מלווה בשיחות רבות בינינו כאשר אני במוקד הוא על עצמו לא מדבר, כיוון שכאמור אני לא פרטנר והוא כבר עבר את "התהליך". אני יודעת שהרבה דברים נכונים אבל יש לי תחושה של חוסר תכלית והאמת שגם חוסר יכולת להתמקד בעצמי כי הזגויות לוקח את כל האנרגיה.

האם אכן אני מתמקדת בעלבון. איך לחיות בחוסר וודאות כשהבעל אומר לא נותר בי כלום כלפיך. "תעשי" עבודה עצמית, אני פה, בהמתה, יש לך זמן - ככה אני לא מוכן לחיות, לא מבטיח כלום גם פרידה היא אופציה ריאלית. כלומר, אין שום בסיס - מתחילים מהתחלה ועוד עם מטענים.איך נפרדים מהחרדה מהפרידה ואכן מתמקדים בעצמי ?מקווה שתוכל לענות על כל שאלותיי.

דנה יקרה,
אתם בטיפול, ולכן אני לא רוצה להוסיף דברים שאולי יזיקו לתהליך. אני חושב שבן זוגך כן דואג לך, ואני לא יודע אם הוא רוצה בכנות להיות איתך או לא. אבל אני מציע שתתחילי לעשות סימולציות של איך ייראו החיים בלעדיו, לא בגלל שלשם זה הולך, אלא כדי להבין שתמיד יהיו לך אלטרנטיבות. ואני חוזר על זה, כי את צריכה לחזור על זה לעצמךשוב ושוב: "תמיד יהיו לי אלטרנטיבות". אני לא בטוח שאת יכולה בכלל לראות את עצמך לבד, וכדאי שתתחילי. כי זה ייתן לך בטחון לא רק להיות לבד, אלא גם להיות איתו. לא בגלל הפחד, אלא כי מגיע לך להיות במקום טוב, כל עוד הוא טובלך.

דנה יקרה,
ראיתי שיש לך בעצם עוד הודעה, שבה את שואלת איך מתגברים על הפחדים. בדיוק כפי שכתבתי לך: לעמוד מול הפחדים שלך, ולהתמודד. לפחות בסימולציה בראש.כי את יכולה להתמודד, וכי תדעי להסתדר, וכי יודעת שאת יכולה, רק מכחישה.