אישה לחוצה ומתוסכלת - מה עושים?

שלום,
אשתי לקחה על עצמה מסלול לימודים מאוד תובעני. היא לא תמיד עומדת ביעדים - יותר נכון, לפי תיאוריה: כמעט אף פעם לא עומדת ביעדים. אני מרגיש שהיא מגזימה, כי הציונים שלה טובים, אבל יש מטלות אחרות שבהן לדבריה היא לא מצליחה וזה גורם לה להיות מדוכאת כל יום כמעט.מתוך היכרותנו, אני יודע שזה היה דפוס נפוץ בחייה גם לפני הלימודים, גם כאשר עבדה, גם כאשר טיילה בחו"ל במשך כמה חודשים. תמיד מרגישה לא מסופקת, וגם אם קורה דבר שאובייקטיבית הוא כישלון, היא לא יודעת לכלכל את זה נפשית. מעשית, היא מתגברת, ממשיכה לנסות ולהתקדם הלאה, אבל חשוב לה, כנראה חיוני בשבילה, להעביר אליי את התחושה של האכזבה והדיכאון, לקבל ממני ניחומים וכך אולי לחלוק את המשא של תחושת הכישלון.זה בסדר, כשזה קורה אחת לכמה זמן, אבל מדובר על בסיס יומיומי כמעט. זה מתיש אותי. כמה אפשר לנחם, להשתתף ולנגב דמעות? אני מאוד מאוד מושפע מאיך שהיא מרגישה. זה משבית לי את השמחה שלי ביום-יום. ומעבר לזה, אני מרגיש כל הזמן בתפקיד, כאילו אני צריך לטפל בה, כאילו התחתנתי כדי לטפל בילדה, במקום להיות בן זוג של אשה, שיכולה גם מדי פעם לשמח אותי ולתת לי השראה. למה היא צריכה להיות אדם סובל? אני בטוח שזה לא אובייקטיבי, ושהיא באיזשהו מקום לא מודע בוחרת בזה.החיים שלנו מעולים חוץ מזה. אנו נשואים טריים, וחברים טובים מאוד. כמעט אין בעיות בתחומים אחרים. היא מאוד מעריכה אותי, לפי דבריה.ניסיתי לשווא לדבר איתה על זה, לשכנע אותה לפתח בעצמה מנוע פנימי של שמחה. לא התחתנתי כדי לנחם אותה יום יום, ולהיכנס לדיכאון בעצמי ממצבי הרוח שלה. ניסיתי גם לדחוף אותה לאיזה טיפול שיעזור לה להרגיש טוב יותר עם עצמה. ללא הועיל.אני לא יודע כמה זמן אוכל להחזיק במצב כזה.

תוהה יקר,
אשתך לחוצה, מלחיצה את עצמה עוד יותר כדי להיות עוד יותר מוצלחת ומצליחה, ומקטרת. אני מניח שבנוסף לכל אלה, היא רוצה אותך לצידה אומר לה דברים פשוטים כמו: לא נורא, את תצליחי, את טובה, אין כמוך, אני לצידך, תני לי חיבוק. חשוב שתבין, ונדמה שאתה מבין, שהיא לא צריכה עצות מה לעשות. אלא באמת את הדברים הללו. ובכל זאת, רגשית, זה קשה לך. אולי דווקא כי אתה רגיש ואמפתי, וזה גורם גם לך להרגיש את מה שהיא מרגישה. בהבדל אחד, כנראה – שהיא אולי מתחזקת מהקיטורים הללו, ואתה אולי נחלש מהם.היא מקטרת ומתלוננת כדי להרגיש טוב יותר. אל תסיט אותה מהמסלול הקשה, כי אז אתה פועל "נגדה", לפי התחושה שלה. כלומר, באמת אל תחפש "פתרונות". דבר איתה, ואולי אמור לה בגלוי שאתה עושה זאת בשמחה, במינון מסויים, אבל מעבר לזה, זה מחליש אותך. ולכן – חפשו אולי פתרונות אחרים. כמו למשל, בשלב מסויים, כדי להתאושש ולעבור הלאה, בשלב שבו אתה רק מתחיל להרגיש במצוקה, לסכם עוד מראש שתעברו לנושאים אחרים, לעיסוק אחר ולעשייה אחרת שתסיט את המחשבה. כמו הליכות, כמו סרט, כמו כל דבר אחר שיביא אתכם למקום טוב יותר. הפסקה בין דיבור אחד לאחר, וחזרה לזה אחר-כך, תקל עליכם. נדמה לי שהחזרה לזה שעה מאוחר יותר כבר תיראה אחרת. קלה יותר לשניכם.