איש לא בטוח בעצמו בזוגיות

אני בת 25, נשואה ואם לשני ילדים. על פניהם נראים חיי מושלמים, אבל אני יודעת שאינני מאושרת. בעלי כל כך שונה ממני בתפיסת העולם, בסדרי עדיפויות, ביחס לאנשים, לחיים לתכלית. ולאחרונה הפערים גדלו, שנינו הקצנו, כל אחד לקצה אחר. אני לא תופסת בכלל מקום בתודעתו, ופעם כשניסינו טיפול זוגי, הוא הודיע שלא יעשה שינוי ולא ישתפר. לאחרונה הוא החל לקבל טיפול נפשי, וזה גורם לי להרגיש עוד יותר רחוקה ממנו. לפעמים אני מרגישה שאין לי על מה לדבר איתו, שנוכחותו מעיקה עלי ואין לי כוח אליו. אני ממשיכה לשרת אותו ואנו חיים כרגיל "למופת" אבל אין בחיים טעם. האם אלו סיבות להפרד, הוא מקשה ומכאיב לי את החיים בפן המחשבתי והרגשי, זה מוצדק להתנתק בגלל זה? או שמספיק שאבין שאין לנו בסיס משותף ויחד עם זה אנו יכולים להיות זוג. אני כל בזמן חושבת מה היה קורה אילו חיי היו מתנהלים לצידו של מישהו שיותר קרוב אלי בבסיס.

רעיה יקרה,
עושה רושם שהאיש שלך קצת לא בטוח באשר לעצמו. מצד אחד, בטיפול הזוגי, הוא "מודיע" שהוא לא יעשה שינוי ולא ישתפר, ומצד שני, הוא הולך לטיפול פרטני, מה שדווקא אומר שהוא מבין שיש לו בעיה כלשהי. אלא שהוא לא מוכן לפתוח אותה בפניך, או להצהיר עליה. השאלה אם העובדה שהוא לא מוכן לפתוח בפנייך חולשות שלו, ולא להודות על חסרונות בפניך, היא בעיה אישית שלו, או היא משהו שהתפתח בזוגיות שלכם בגלל דינמיקה שגם לך יש חלק בה, היא שאלה פתוחה. אני לא יודע. בכל מקרה, התוצאה היא של תחושה של אי צדק, תחושה של אי נכונות של הצד השני להקשיב, ומכאן גם תיסכול וחוסר שביעות רצון מהחיים הזוגיים, בודאי שלך וכנראה גם שלו. ובמידה חלקית לפחות של צדק: כאשר זה המצב, אתם לא חברים, ואתם לא יכולים לספק תמיכה מוסרית וחברתית זה לזו.אני לא יכול לומר לך אם את צריכה להיפרד ממנו או לא. אני לא מכיר את הפרטים, ואני לא יודע מהי היכולת שלכם להשלים עם המצב ולהיות מרוצים ממנו למרות זה. זה משהו שאת צריכה להעריך בעצמך. לא תמיד היעוץ הזוגי מועיל, ומה שקרה לכם עם המטפל הזוגי שלכם, הוא שהוא לא הצליח להשפיע על בן זוגך להיכנס לתהליך. יכול להיות שבן זוגך גם לא נתן לו צ'אנס וויתר עוד לפני שהתהליך החל, אבל בסופו של דבר זה המצב.למרות שזה לא אותו הדבר, בתנאים הנוכחיים, אולי כדאי שגם את תלכי, בנפרד, ליעוץ פרטני משלך, וללמוד להתמודד. אולי, בשלב מסויים, תוכלו גם לאחד כוחות, וגם אם לא, התמיכה החיצונית והפרספקטיבה שתקבלי יוכלו להועיל לך.

תודה. עצם התשובה משמחת ומרגיעה.האם העובדה שהוא נפתח בפני המטפלת שלו, ולא מדבר על חולשותיו איתי זו אות קלון עבורי? או שזה הגיוני ונורמלי שהמטפלת מקבלת והאישה מבקרת.באשר לטיפול שלי, אכן אתחיל משהו.

רעיה יקרה,
לא. זה בשום פנים ואופן לא אות קלון. חוסר היכולת הזו להיפתח זה לזו, או אפילו חוסר היכולת שלו להיפתח אליך, היא תכונה שנולדה בינך לבינו. אני לא יכול לדעת חלקו של מי גדול יותר בה. ובכל מקרה, זה לא אות קלון, כי אמנם הוא בחר להיפתח אליה, כאשת מקצוע, ולדבר על דברים שאינו פותח בפנייך. אבל איתך הוא בחר לחיות. האם זה אות קלון למטפלת שלו? גם כן לא, כמובן. אנשים שונים ממלאים בחייו תפקידים שונים. יש מקום ליותר חברות ואמון ביניכם, ואני מקווה שזה ישתפר עם הזמן.