איך להתמודד עם פרידה וחרטה

לפני כחודש אמרתי לו ללכת , נמאס לי!! הוא הלך ואני לא יודעת מדוע אני מרגישה רע עם זה, במחשבה שניה אני חושבת שהסיבה ממש לא מוצדקת אבל מה עושים כשהוא לא חושב שיש מה לתקן??? אני עצובה ובודדה, בוכה המון, לא ישנה בלילה.. יש ילד באמצע ואני מתאמצת לא לתת לזה להשפיע על הילד..אבל כמה אפשר? !!! זקוקה לעזרה, הכוונה.. אני רוצה לתקן והוא כבר לא!!מה לעשות?נסה לעזור לי כאן, אין לי אמצעים כספיים לטיפול וקופ"ח ממש לא בא בחשבון , אני מוכרת מאוד והדבר ישפיע על עבודתי..תודה מראש!!!!

אובדת יקרה,
אם את חושבת שהסיבה ממש לא מוצדקת, לכי ובקשי הרבה סליחה, ונסי. אם הוא באמת לא רוצה, אז יכול להיות שכבר אי אפשר לתקן. ואולי, כשאת מתחננת שיחזור, הוא יסכים, אבל לא מיד, כדי ליצור עמדת כוח ברורה יותר ביחסים ביניכם. אם לא תנסי, לא תדעי (וכן, יש מחיל לנסיון הזה, אבל אם זה הדבר הכי חשוב לך, קחי בחשבון שזה מחיר הטעות שלך).אבל אני לא מאמין שאמרת לו ללכת רק בגלל סיבה אחת, מוצדקת או לא. האם יכול להיות שמרוב חרטה את מדחיקה את כל הבעיות האחרות שהיו ביניכם?הייתי ממליץ על טיפול בכל זאת, כדי שהדברים לא יחזרו על עצמם בעתיד, אם תשובו להיות ביחד, או כדי להתחזק אם לא. את זקוקה לזה. אני משוכנע שאפשר להשיג דיסקרטיות, אם מחפשים אותה היטב, אפילו בקופת חולים. לדעתי אין שום בעיה להגיע לפסיכולוג דרך קופת חולים, ואף אחד לא צריך לדעת מדוע.מעבר לכך, חשבי על הילד, התחברי איתו, והתחזקי דרכו. לא פעם זה עובד. אבל בתנאי שתביני שאת צריכה גם להיות חזקה לידו, ולא לשפוך עליו את המטען הרגשי שלך. וחפשי חברים טובים, ובני משפחה שאפשר לבטוח בהם ולהפתח אליהם. זה לא מקום לשמור על תדמית. השלמות הנפשית שלך ושל הילד, חשובים יותר.

היי אורן,אתה כ"כ צודק!! היום הייתה לנו התכתבות במייל, אני עושה כל שביכולתי לרצות ולבקש סליחה וכל זה במידת הסבירות ולא "לרדת על ארבע" אין מצידו כרגע שום רצון לחזור כי הוא טוען שפגעתי בו מאוד..וכמו שאמרת יש עוד בעיות אחרות שאני מדחיקה מרוב חרטה. אבל זה אינו אומר שאני מתעלמת מהן.לעצתך לגבי היעוץ, היינו בכמה פגישות מזמן והמצב חזר על עצמו, אני ממש לא משלימה עם המצב וקשה לי,אני מקווה להתפתחויות אופטימיות בימים הקרובים, ואעדכן אותך בהמשך.תןדה על התגובה המהירה. והכי חשוב שמי שקורא/ת את השאלות והתגובות שלי ושלך, ילמד ויחכים כמו שאומרים" סוף מעשה במחשבה תחילה"

היי אורן, הבטחתי שאעדכן, אז ככה: הייתה לנו שיחה (ביוזמתי כמובן) בה התפרקנו שנינו ואני במיוחד, עם בקשות סליחה מכאן עד .... בכל אופן , הבהרתי את עצמי וביקשתי שיאפשר לנו לנסות זוגיות חדשה ולבנות את מערכת היחסים שלנו מחדש, בלי יעוץ רק בעזרת שנינו , הרי אנחנו יודעים הכי טוב מה כל אחד רוצה מהשני, הוא עושה סימנים של כנראה יהיה בסדר, אבל עדיין רוצה זמן לעצמו, שאלתי היא: כמה זמן אני צריכה לתת לו? האם הצעה שלי לשבת איתו לכוס קפה תישמע לא טוב?הוא מבקש שאני לא אלחץ עליו וזה כבר סימן טוב מבחינתי, אבל מה עושים כשאני רוצה להתחיל בתיקון היחסים כבר עכשיו וזה אומר כשהוא בביתתודה מראש.

אובדת יקרה,
תודה רבה על העדכון!כתבתי לך בתגובה הראשונה שלי, שאני חושב שהתגובה שלך, שאמרת שהיתה בגלל סיבה לא מוצדקת, בודאי היתה גם על רקע סיבות אחרות. היום אוסיף ואומר שגם התגובות שלו, אינן רק על רקע אותה פעם אחת בה טעית, אלא היא בודאי גם על רקע תגובות קודמות. ולכן אני ממליץ, עדיין, על טיפול.ואגיד לך גם עוד מדוע. את אומרת שהוא עושה סימנים שי "כנראהיהיה בסדר", ועדיין רוצה זמן לעצמו. השאלה כמה זמן את צריכה לתת לו היא רלוונטית, אבל בעיקר משום שאם הוא צריך זמן נוסף, בדרך כלל זה משום שהוא עדיין בודק עד כמה טוב לו לבד, ואולי אפילו לא לבד. במילים אחרות, הוא מנצל את החופש שניתן לו במפתיע, ולא רוצה, עדיין, להסתגר שוב במסגרת הנישואים. אולי יותר מאוחר. בינתיים, אולי זה החופש האחרון שיהיה לו. אני לא בטוח שזה המצב, אבל ראיתי את זה קורה.הכוונה שלי אינה להלחיץ אותך, אלא לומר לך שבמקרה שלכם את כנראה צודקת כשאת אומרת שאת תיקון היחסים עושים כשהוא בבית (וזה לא כלל ברזל). חופש עלול להזיק לזוגיות. זה לא אומר שנזק לזוגיות הוא בהכרח נזק לכם, אגב. זו כבר שאלה נפרדת לחלוטין. ולדעתי, אתם זקוקים ליעוץ זוגי, לא רק כדי לשקם את הזוגיות, אלא גם כדי להחליט מה טוב לכם.