איך להיות מאושרת? עצות וגישות

ד"ר אורן שלום,כתבתי לך לא מזמן על נושא דומה וזה הקל עליי...והאמת לכ פעם שאני כותבת בפורום אני מודה לך מאחר וזה עוזר מאוד.לצערי, איני מסתדרת עם אנשים, אני יודעת שזה נובע מאבי ושירשתי את התכונות השליליות שלו , הוא כל הזמן ביקורתי כלפי אנשים מאוכזב מאנשים, ולוקח כל התנהגות של אחר בצורה קשה וכבדה.בסופו של דבר נשאר האדם לבד.ואני מרגישה אותו דבר, מאוכזבת, ביקורתית, זה ממלא אותי פעמים רבות כעס שלא מרפה, אני צריכה לעבד את זה בכתיבה ובטכניקות טיפוליות כאלו ואחרות זה לא נגמר!!!! לא עוזב אותי...אני לא מצליחה לשנות את הדפוסים האלו.בשנה האחרונה לאחר טיפול ארוך ביותר הגעתי למסקנה שאולי אני לא אוהבת אנשים...אני לא יכולה איתם ולא יכולה בלעדיהם, ברגע שאני מתנתקת מרוב תסכול...אני מרגישה כל כך בודדה ואז לא מבינה איך לצאת מהלופ.וברגע שאני איתם...אני חסרת סבלנות ונפגעת ומאוכזבת.יש לי שתי שאלות...אחת פרקטית. יש לי חברה שהיא ההיפך ממני כמו רוב חברותיי, משמע אדם פתוח מאוד , בטחון עצמי גבוה, כריזמתי, שתמיד מוקף אנשים.אבל מה...היא כזו חסרת רגישות וכזו לוקחת בקלות כל דבר שזה בלתי נסבל, בהתחלה הכל היה בסדר הקשר היה רופף, אבל בתקופה האחרונה שהתקרבתי אליה התחלתי ממש לסלוד מחוסר הרגישות שלה וההתייחסות הקלילה והחיובית שלה לגבי כל דבר. היא מצהירה על זה בקול רם, היא מודעת לזה...אבל היא מקבלת את זה ואנשים סביבה גם, לה לעומת זאת, גם אם יש לה ביקורת וגם אם היא חסרת רגישות,אנשים לא רואים את זה בהתחלה....זה לא מפריע להתנהלות החברתית, גם אם היא לא יוצרת אינטימיות זה בסדר....הצד השני תמיד יפתח.היא מאלו שאנשים אחרים מספרים לה הכל והיא לא מספרת כלום.אבל אני ....מרוב בדידות כבר לא יודעת מה אני אמורה לעשות? האם יש טעם בחברות שכזו?וזה מביא לשאלה מאוד מהותית ועמוקה ואף אולי תתפס כפילוסופית...האם שווה להיות אדם מקבל וחברותי? שמקבל כמוה כל אדם ככה?האם בכלל יש טעם להיות אדם שכל הזמן יוצא גם אם אנשים שיש להם מגרעות כאלו ואחרות רק כדי לא להשאר לבד ובסוף באמת שאתה צריך אפילו דבר קטן כמו סתם שיגיעו לבקר אותך ויאמרו לך שלום...אפילו שתמיד יש אינטרס מאחורי זה, זה שווה? כדאי להשקיע בכלל את המאמץ?הרי בסופו של דבר הכל אינטרסים...אין דבר כזה אהבה טהורה, או איכפתיות טהורה....תמיד יש תן וקח, לא תתן לא תקבל...האם זו שקיפות, בגלל שאני לא אדם פתוח וקליל אני מושכת אליי אנשים הפוכים ממני שרק גורמים לי להתרגז ולא באמת יוצרים איתי משהו עמוק ואמיתי?

חגית יקרה,
בתשובה פשוטה, יחסית, לשאלה הלא פשוטה שלך:אחרי הכל, אדם מנסה להיות מאושר. לך יש דרך אחת, והיא לא כל כך עובדת. לה יש דרך אחרת, והיא כנראה עובדת לה. אז מן הסתם, לפחות לא כדאי לזלזל בה או לזרוק אותה לפח. האופן שבו היא רואה את החיים, ודרך התקשורת שלה עם אחרים דווקא עובדת לה יפה. זה שאת לא היית יכולה לעשות זאת, זה לא רלוונטי.אני חושב שאת בעיקר פגיעה. בקלות. ואת צריכה קשרים שבהם ישימו לב לכל מה שאת אומרת, מרגישה או צריכה, כי אם הם לא עושים זאת, הם "לא אוהבים" אותך מספיק. ומאחר שנפגעת כבר הרבה עד היום, את גם חשדנית מאד לגבי אנשים, ורואה את כולם כאינטרסנטים. וכשאת חשדנית, את מחפשת יותר את הפגיעות, וחוסר ההתחשבות, והאינטרסים השונים מאלו שלך, ולכן גם תמצאי אותם יותר בקלות. וכך, את חיה אחרת לגמרי מהחברה שלך, שהיא אופטימית, ולא אכפת לה אם פה ושם לא מתחשבים בה, כי בגדול היא מקבלת את מה שהיא רוצה, וזה מספיק טוב לה. לכן גם העולם מגיב כלפיה כפי שהיא רואה אותו. רוב העולם, כלומר. ואת נפגעת, כי היא לא רגישה מספיק אליך, בדיוק כמו כולם. אבל אל תבטלי את דרכה. אחרי הכל, טוב לה. ויכול להיות בכלל שהעולם מגיב אותו הדבר בדיוק כלפייך וכלפיה, כפי שהוא מגיב לכל אחד, והדרך שבה את והיא רואות את העולם שונה, כי את מדגישה ומגיבה בעיקר לחלק אחד מתגובות העולם כלפייך, והיא לחלק אחר.