איילה: למצוא את האורות הקטנים

חזרתי מטיול ארוך מאוד לאחרונה, שבו פגשתי בן זוג והייתה בינינו אהבה מאוד גדולה, שנגמרה בנסיבות קצת טרגיות תוך הבנה שאין עתיד לקשר, בשל סיבות של כיוון עתיד שונה לכל אחד מאיתנו (הוא גר בחו"ל).חזרתי ארצה ואני מרגישה שהכל נחת עליי ביחד- לחזור לבית של ההורים, בלי כסף אחרי הטיול, עבודות סתמיות וזמניות, סיום הקשר החזק והאהבה שנגמרה.אני מרגישה פתאום ששום דבר לא חשוב יותר, דברים לא מלהיבים אותי יותר, שמחת החיים שהייתה לי פעם והניצוץ התמידי בעיניים שלי כבה, אני פשוט לא אני יותר, ומאוד קשה לי עם זה- אני מנסה לדבר עם חברים על זה, אבל אני מרגישה שבסופו של דבר לאף אחד לא באמת בא לבלות עם בנאדם עצוב ומדוכא כל הזמן, כך שאני שמה שוב את הפרצוף השמח ומנהגת כרגיל, אבל אני חוזרת הביתה מיום עבודה שאני מעמיסה על עצמי המון שעות- ולא בא לישון, ולא בא לי לקום, ואין מטרה לשום דבר שאני עושה. אני מנסה למצוא הרבה תחומי עניין חדשים "ומלהיבים" ומעמיסה על עצמי המון עבודה ומקיפה את עצמי חברים ויוצאת הרבה, כדי לא לחשוב על זה ולהסיח את דעתי מהעצב. אבל זה לא עוזר, הרי בסופו של יום אני יושבת בחדר לבד.אני מרגישה גם שכל הגברים הישראליים שסובבים אותי ואף מתחילים איתי פשוט לא יגיעו אף פעם לרמת האהבה שהייתה בינינו- אף אחד לא ייסע בשבילי חצי עולם פעמיים, אף אחד לא יהיה בוגר כמוהו או נאה כמוהו, ולא אחווה ביחד את מה שהיה לי עם הבחור הקודם. ובכללי אני מרגישה שהגברים הישראליים הסובבים אותי לא מושכים אותי פיזית- לא יפים מספיק, לא גבוהים מספיק וכו'.אנא, מה אוכל לעשות? אני מרגישה שאין לי למי לפנות ואין לי משהו שאוכל לעשות שידליק לי חזרה את האור...תודה רבה.

איילה יקרה,
נפילה גדולה לאחר שהיית זמן ארוך אבל ממוקד על גג העולם, יכולה לעשות את זה. מעוצמות רגשיות גבוהות, שגם הפרידה והאכזבה שבהבנה הן חלק מהן, לחיים שהם לכאורה בינוניים מינוס, ולא פלא שלפתע את לא יכולה להבחין בתנועות המינוריות שלהן כלפי מעלה או כלפי מטה, ולא יכולה ליהנות מהגשמת ציפיות קטנות או להתאכזב מנפילות קטנות. כי העוצמות אינן אותן עוצמות, וגם – כי הראש לא איתך. השארת אותו שם.יש גם כאן אורות וצללים, יש גם כאן גברים שיסעו חצי עולם ויותר בשביל האשה שהם אוהבים, ויש גם כאן... אבל לא עכשיו. תצטרכי להתרגל למה שיש בכאן ובעכשיו שלך, להתרגל רגשית, כדי ללמוד להבחין מחדש בתבליט העדין יותר של המציאות שבחיי השיגרה, וללמוד ליהנות ממנו, ואולי בתוכו למצוא, בסופו של דבר, מציאות מרגשת חדשה.ואולי את זקוקה ליעוץ אישי (פרטני), שיהיה לך עם מי לבכות, ועם מי לשתף, ושיהיה מי שיבין איפה היית, רגשית, כדי לקבל מחדש את הבטחון שאת אותה איילה, ולהתחבר לעצמך מחדש כאדם שלם.