איזון עצמי, פחד ואובססיה

חברה טובה שלי חולה כבר שנה במחלה ה"קשה". הייתי איתה בהרבה בדיקות.מתענינת ותומכת בה תמיד.לומדת רק לעזור.לא לקחת קשה רגשית.פחות מתקשרת ושואלת פרטים.אבל ת מ י ד מפנה לה מקום,זמן משנה תוכניות אם היא זקוקה בי. פוחדת הרבה,אבל עסוקה בזה פחות.אתמול הינו חצי יום ביחד.ראיתי שינוים מוזרים אצלה,כמו שינוי טעם.חריף מתוק לה .אכלנו במסעדה.היא שאלה כל הזמן אם גם לי חמוץ זה מתוק.לא יודעת עד עכשיו באיזה עולם הייתי ואיך חוזרים משם? אני לא עומדת ב"רק לעזור".היא מבולבלת וחיה בפחד.אני תומכת בה המון,יותר זמינה מאחות. איך לעבור את כל זה ואת מה שיהיה ולא להשתגע?היכולת לתת מעשירה אותי.המחיר והפחד גדולים מאוד!מחפשת איזון.מה יש לך לומר לי?תודה ולילה טוב.

קרינה יקרה,
לא פלא שהנתינה שלך מעשירה אותך. וגם לא פלא שהתקופה הזו מפחידה אותך. גם בשל הפחד לאבד אותה, וגם בשל הפחד שהמחלה מעוררת בכלל, עד שאת אפילו מתקשה לומר את שמה. את יוצרת איזונים כל הזמן בין הצרכים השונים שלך (שלך!), אלא שלפעמים האיזונים הללו גולשים למקומות קשים, עד שאת מתאזנת מחדש. את לא מרשה לעצמך לתפוס מרחק מדי פעם, ואולי את צריכה, כחלק מהאיזונים שלך עם עצמך, לפני שתחזרי שוב.ובדקי את עצמך כל העת. ייתכן שתגלי בהמשך שאת מתרחקת מאד מהאיזון, כי צורך אחד גובר באופן משמעותי, ואת שוקעת לתוך אובססיה וחרדות. במקרה הזה, יתכן שתצטרכי לשמור על עצמך, ויתכן שתצטרכי ללכת לטיפול, לפי בחירתך.

שלום
לך ותודה!את שמה לא אמרתי בכוונה. ליתר ביטחון.אני לא מדברת איתה כל יום.גם לא חושבת.האמת גם לא מבינה ברפאוה הרבה.פוחדת כן .זה קשר עמוק ואהבה גדולה!גם אמא שלה מדברת איתי הרבה.אני כבר מרגישה חלק המשפחה! מקווה שיש לי מספיק כוחות.על איזה טיפול אתה מדבר? במה הוא יכול לעזור?אני גם עובדת עם אנשים קשישים,שזקוקים לנתינה.אבל גם חיה,רוקדת .יש לי לעבור מבחן קשה. אולי מצבה יהיה יותר קשה וכבר לא יוכל. זה הפחד שלי.מתי נכון לבקש עזרה? כבר עכשיו? יותר מאוחר? לא יודעת

אני מבין ממך שהפכת את זה לדרך חיים, הלוואי על כל עם ישראל. מעבר למה שד"ר חסון הנכבד כתב לך, אני רוצה להוסיף נקודה שאולי תצילחי בעזרתה להרגיש טוב יותר עם מה שאת עושה,העניין הוא שאת חושבת אולי (ובצדק...) שאת זו שנותנת והיא רק ה"מקבלת" הגיע הרגע שתדעי שהיא גם "נותנת לך!" היא מאפשרת לך לתת לה, שימי לב שהמילה "נתן" נקראת ישר ובהפוך, כלומר את נותנת ומקבלת כאחד, א"כ יוצא שאת נותנת וגם מקבלת וזה ממלא אותך באנרגיות חיוביות שנותנות לך כוח להמשיך את חייך ולתת עוד ועוד מבלי להתרוקן, תסתכלי על החברה כמתנה וזכות משמיים שקיבלת יכולת להעניק ללא תמורה, ולהיות שותפה במעשה בראשית ממש, לתת שלא על מנת לקבל,בחיים שלנו אנו פוגשים בסיטאציות שיכולות להעשיר אותנו ולהעצים את כוח הנתינה ששיש בנו, הבחירה בידייך ואני מאושר בשבילך שבחרת נכון, "אין מזרזין אלא למזורזין" את לא צריכה את התמיכה שלי, אבל רק שתדעי שיש רפיון אפי' במצוות הכי גדולות, ולכן היה חשוב לי להדגיש לך את הנקודה הזו, תסתכלי על זה כאילו את מקבלת ונבנית מהנתינה שלך אליה... או אז יהיה לך יותר קל לעבור מכשולים, מישהו כנראה שם אותך במקום שאחרים לא מסוגלים, תעשי את זה בדרך שלך כמו שאת יודעת בלי פחדים והגבלות שהייצר מנסה להפיל אותך,את יותר ממשפחה! את חלק מהבריאה שעושה את שליחותך נאמנה, ב ה צ ל ח ה ובריאות איתנה לכולנו.אמן...

קרינה יקרה,
נכון לבקש עזרה רגע כאשר את מרגישה שכל הסיפור הזה מפריע לך לתפקד, ובכלל זה גם לדאוג לעצמך ולבנות את חייך, ושאת לא יכולה להפסיק למרות זה. אם את מצליחה למצוא איזון שאת שלמה איתו, אין צורך. את רק צריכה להשלים גם עם העובדה שהעולם אינו מושלם, ושאי אפשר לעשות הכל ביחד.