איזון ואי-תלות: עצות לאם

אני שמחה על העצה וכך באמת אנהג כי העצה מאד מקצועית ונכונה,אך איך גורמים לה להיות עצמאית כשהיא מתקשרת 20 פעם ביום ומספרת על כל צעד-מצד אחד אני שמחה כי חשוב שאדע הכל ,מצד שני סבלנותי פוקעת,עייפתי כבר ממנה ואני מתלבטת כי אני האדם היחיד שמקשיב לכל מילה ומשקפת לה את המציאות שלה מספר צדדים,אני בטוחה שאחרי כל שיחה ראשה מאורגן יותר ומוזר שאני לא מצליחה לתקשר איתה בארבע עיניים אלא רק דרך הטלפון,כי אז היא חייבת להקשיב ולחשוב,היא חושבת שהכל משחק והסבלנות שלי פוקעת .בעוד חודש המשפט והיא עדיין מתלבטת ואני לא מעיזה לקבוע עמדה אלא רק מציגה מצבים שעלולים לקרות ושואלת מה יהיה אז?(לא יתן לה כסף,לא יצא איתה לטייל,יישן כל היום,לא יתייחס לתינוק).תודה מקרב לב וסליחה על ההתכתבות הארוכה פשוט עייפתי משיחות עם פסיכולוגית שאצלה ביקרתי 9 שנים בעקבות מחלת הסרטן של בעלי שנפטר לצערי לפני שנה .תודה-חוי.המכעיס הוא שהיא מתקשרת גם לבדוק כל הזמן אם אני בבית ואם אני יוצאת אני שומעת טון דיבור כועס -למה לא לקחתי אותה עם התינוק-אז מאיפה להתחיל את העצמאות שלה ,אם הם היו מסתדרים הייתי שמחה שיחזרו כדי שלי יהיה קצת(רק קצת )שקט ממנה.חוי.

חוי יקרה,
כאן בדיוק את צריכה למצוא את האיזון בין הצורך שלך להדריך אותה על כל צעד ושעל, ולומר לה מה לעשות, לבין הצורך שלה לשאול אותך על כל צעד ושעל מה לעשות. קבעי את לעצמך את הגבולות: של היציאות שלך לבד, מבלי שתצטרכי לקחת אותה לכל מקום, של מספר הפעמים שהיא מתקשרת אליך, או לפחות להגיד לה יותר פעמים – תשמעי, את זה תחליטי לבד. ואולי אפילו להבהיר לה שאת חושבת שהגיע הזמן שתהיה יותר עצמאית, ולכן, דברים שאת חושבת שהיא צריכה להחליט לבד – תגידי לה להחליט לבד גם אם יש לך דעה, ודברים מהותיים – הביעי את דעתך, אבל תגידי לה במפורש, שהיא זו שצריכה להחליט בעצמה.ובאיזה שהוא מקום, חוי, אני מנסה גם להוציא אותך לעצמאות. התכתבנו לא מעט, קבלת ממני כלים לשחרור הבת שלך, ואני מציע שתקראי שוב את ההתכתבות שלנו, ונסי להשתמש בהם כדי להשיג את העצמאות שלך, הן ממני והן מהבת שלך. חשוב שתתחילי להאמין בעצמך שאת מסוגלת לעשות את זה.