יעל: בטחון עצמי ורגשות מורכבים

זה זמן רב שאני חשה רגשות אמפטיים כלפי אנשים שאין להם זוגיות בחייהםבמיוחד נשים בודדות בגילאים מתבגרים,אני חשה כמעט הזדהות איתן מצד אחד מתוך פחד שאולי גם לי זה יכול לקרותוגם איזשהו רגש של אחריות ורצון לעזור להןומצד שני אני מרגישה 'אשמה' שלי יש אהבה וזוגיות בחיים (גם אם עדיין לא ממוסדת)אני חוששת שאולי הרגשות הללו מונעים ממני לקדם את הנושא הזה בחיי מתוך הרגשה של 'למה הן לא ואני כן?'ומצד שני קשה לי לקיים חברויות עם נשים שיש להן כבר משפחה והן נשואות מתוך קנאה והרגשה של 'למה להן יש ולי אין?'רגשות מעורבים אלה יוצרים אצלי חשבונות בלתי נלאים עם עצמי והסביבה ומקשים עלי להשתחרר ביחסים שלי וביחסים עם הסביבה..תודה...

יעל יקרה,
את משקפת מערכת של רגשות שקיימת אצל כל אחד באופן טבעי, רק שאצלך הם עוברים הגברה ומוקצנים. לפעמים את מסתכלת על עצמך כאילו שאת מקבלת את מה שלא מגיע לך, ולפעמים את מרגישה שאת לא מקבלת את מה שכן מגיע לך – ואם את רואה זאת כך או כך תלוי במי את מסתכלת. ואיך שלא תסתכלי על זה, יעל, הדבר היחיד שאות את לא מקבלת הוא בדיוק את מה שמגיע לך. יותר מכל זה נראה כאילו את מאד רוצה להצליח, אבל גם חושבת שלא מגיע לך להצליח. ואז אני שואל את עצמי: מה או מי בעברך סימן לך את המטרה (הצלחה) ואמר לך לאן היית צריכה להגיע, אבל באותה מידה גם גרם לך לא לבטוח בעצמך שבאמת תצליחי להגיע לשם?אולי הפתרון שלך, יעל, הוא ללמוד לבטוח בעצמך, דרך תרגילים אישיים, סדנאות או טיפול, כדי שתביני שכאשר את מצליחה, את עושה זאת בזכות (בזכות היכולות שלך), ואם את לא מצליחה, הרי את לא מצליחה למרות היכולות שלך (כי אין מי שלא נכשל, לפעמים, במשהו), ולא משום שאת כשלון. ואם תצליחי לעשות את אלו, הרי תתחשבני פחות עם העולם, ותקבלי באופן שלם יותר את מי שאת.