איזון בתוך זוגיות: צרכים מול צרכים

ד"ר חסון שלום
רב,ראשית תודה על כל העזרה שאתה מעניק פה לגולשים, באופן אישי נחמד שיש אל מי לפנות.אני בת 34 ובעלי בן 44, יש לנו ילד בן 3 וילדה בת שנה.בעלי הוא אדם מאוד רגיש ומורכב. מאז ומתמיד היה אדם שמחפש משמעות לחיים, אדם שסובל סבל רב, בעיקר לאחר שאמו נפטרה (לפני 10 שנים) הוא החליט שאין סיבה להביא ילדים לעולם כזה קשה ואכזרי (אני כמובן מקצרת, התיאוריה ארוכה).לאחר שגילה את העולם הרוחני (לא חזרה בתשובה קונבנציונלית אלא זרם מסוים של קבלה שיש בארץ) הוא מצא לעצמו את המשמעות ולכן רצה להביא ילדים וכיום יש לנו בן ובת כאמור.אני שמחתי בהתחלה, ועדיין שמחה בשבילו שהוא מצא משהו שנותן לו משמעות כי ידעתי שהוא תמיד האמין בכוח עליון וחשבתי שזה ייתן לו שקט, שלווה ורוגע. בתור "חילוני" הוא היה אדם לחוץ מאוד, אדם שמושפע מלחצים חברתיים למשל לעשות כסף מה שהיום נחשב בעיניו לבזוי, כל העולם הגשמי הוא כקליפת השום בעיניו, מה שחשוב זה רק העולם הרוחני והניסיון להתקרב ולאהוב את האנשים בקבוצה שאיתה הוא לומד (גם כאן אני מפשטת מאוד, העניין עמוק).אני חילונית, אפילו אתאיסטית, אבל לא מזלזלת בהשקפותיו כי אני מוכנה להטיל ספק בעמדותיי. עם זאת אני לא משתכנעת, ולמרות שהוא היה שאני אלך איתו בדרך אני לא.עד כאן הכל טוב ויפה עוד יכולנו לחיות ככה אולי אלא שאצלו המשפחה לא נמצאת בראש סדר העדיפויות, הראש שלו תמיד מעופף, גם כשהוא איתנו הוא עם עין אחת בתוך לימודי הקבלה, הראש שלו בכלל לא איתי, אני צריכה להגיד לו כל דבר 3 פעמים לוודא שהוא שמע, הוא התנתק לחלוטין מהמשפחה שלו (אביו, אחיו ואחיותיו) כי הם "השפעה לא טובה" (אני לוקחת את הילדים לבקר את המשפחה שלו בלעדיו), כל מי שמדבר על כל דבר שקשור לעולם הזה - הוא מזלזל בו לחלוטין. גם בי הוא מזלזל אבל מוכן לחיות איתי כי אני אשתו (מעולם לא הרים עליי יד), אנחנו כולנו "תרנגולים" - מסתכלים רק על החיים הגשמיים שלנו ומנסים לשרוד ולגדל ילדים בלי שום משמעות, הוא לא רוצה ללכת איתו לשום משפחה (שלו/שלי) או חברים עם הילדים - אני נגררת איתם תמיד לבד. אני המפרנסת העיקרית של הבית (אין לו השכלה אוניברסיטאית) הוא עובד כשומר בשביל שיוכל בזמן העבודה ללמוד. אני עובדת היי טק ועם שני ילדים בגנים פרטיים ושכירות העול הכלכלי נופל בעיקר עליי, זה לא שהוא לא עושה כלום בבית, הוא עושה כביסות וכלים אבל תמיד נראה שהוא רק מחכה לרגע שכולם יעזבו אותו ושהוא יוכל ללכת ללמוד ולהתפלל. הוא הולך בלילות לשיעורים ולכן הרבה פעמים כל התעוררויות הילדים בלילה היו עליי.הוא אומר שהוא מנסה לחלק את הזמן בין העבודה למשפחה ללימודים, הוא כן יכול להשגיח עליהם ולהיות איתם אבל כשהוא איתם הוא לא באמת איתם או לא באמת רוצה להיות איתם והם מעדיפים אותי. הוא גם נוקט בשיטות חינוך שלא מקובלות עליי "חוסך שבטו שונא בנו" עם בננו בן ה-3 שלעיתים, מה לעשות, מסרב לפקודות אביו. ליבי נשבר כשזה קורה ואני מוכנה כבר לגירושין רק כואב לי מאוד ועצוב לי בשביל הילדים.אני לא יודעת אם יש עתיד לנישואינו. אובדת עצות.

קרן יקרה,
אני יודע ומבין שהאיזון בין צרכים שונים די מבלבל. כי זה דורש לאזן בין הצורך לרצות אותו, שירגיש טוב בתוך הזוגיות, לבין הצורך שיראה אתכם ויתרום יותר. בין הצורך "להיות תרנגולים", לבין הצורך לא לשכוח שיש גם אפרוחים בסביבה שזקוקים לנו. בין החלום שיהיה לצידך גבר שתוכלי להישען עליו במקום להפך (כן, גם כלכלית, זה לא מילה גסה), לבין המציאות שאומרת שזה לא תמיד כך, אבל שאת רוצה לקבל דברים אחרים בתמורה, שזה אומר לפחות אבא טוב לילדים, ו/או בן זוג טוב לךי. משהו טוב, לפחות. ואז את שואלת את עצמך: האם אני מבקשת יותר מדי?אני לא יודע. צריך לדבר על זה יותר, וטוב שנעשה את זה.