איזון בין שאננות לבין כניעה למוסכמות

שלום
ד"ר חסון,אני בת 35, גרושה כשנה וחצי, אמא לילד בן 6. הגרוש מגיע לפגוש את הבן שלנו פעמיים-שלוש בשבוע. קשה לי מאוד לראותו בתדירות כה גבוהה ואני מרגישה שכל פעם המפגש ולו הקצר ביותר מחזיר אותי אחורה - לפעמים לימים הטובים ולפעמים לפרידה הלא יפה.באופן כללי אני מרגישה שלא הצלחתי להמשיך הלאה ועדיין מתקשה לחשוב על זוגיות חדשה. אני אישה נאה ומעניינת ואין שום סיבה אמיתית כדי שאחוש חוסר בטחון ביכולתיי למצוא בן זוג, אבל לעיתים נדירות נדמה לי שיעבור עוד זמן רב, אם בכלל, עד לזוגיות חדשה. והפגישות התכופות עם הגרוש (שדווקא כן נמצא בזוגיות כבר כחצי שנה) לא עוזרות כמובן. לפעמים אף יש לי תחושה שבכלל אין לי צורך בזוגיות חדשה וזו תחושה שמביאה איתה הקלה ותסכול בו בזמן...איך יוצאים מהלופ הזה?מאז הגירושין אני בטיפול אישי שעוזר מאוד, אבל עדיין לא מצליח לתת מענה לסוגיה, ואשמח לINPUT מקצועי נוסף...תודה רבה,מ.

"...אבל לעיתים נדירות נדמה לי שיעבור עוד זמן רב..."הכוונה היתה ללעיתים קרובות

מ. יקרה,
אני מבין את הקושי שלך, ואת העימות שלך עם העבר מצד אחד, ועם חוסר ההצלחה שלך בהווה ליצור זוגיות חדשה, בכל פעם שאת פוגשת את הגרוש שלך. חשוב שתבני לך הווה טוב משלך, ולבד טוב משלך. כי כאשר תגיעי לזוגיות, היא בהכרח תהיה טובה יותר מהלבד שלך, ולכן כאשר הלבד טוב, גם הזוגיות תהיה טובה עוד יותר. אלא שנראה לי שאת קצת שבויה בתוך מוסכמת של צריך ושל אסור. אני יודע שאת בטיפול, וזה חשוב. אני לא יודע למה הגעת בטיפול ולמה לא. כל מה שאת כותבת כאן, מן הסתם עלה גם בטיפול שלך. אני די בטוח שעיבדת היטב את הנישואים שלך ואת הפרידה שלך. אני די בטוח שאת ממשיכה לעבד גם את מה שטוב לא רק לך, אלא גם לבן שלך. כל זה חשוב מאד. אני עוד לא בטוח שאת מתמודדת מספיק עם המוסכמות החברתיות, שאת משליכה על עצמך.ראי בבקשה באתר שלי את הדףטיפול קוגניטיבי-התנהגותי(הקישי על הקישור). ראי שם שני קישורים מימין, זה של "הסבר מ.א.ש." וזה של "איור מ.א.ש.". קראי את ההסבר הכללי, ואת ההגדרה של טעות החשיבה "צריך ואסור". אולי זה ייתן לך כיוון להמשך, כי נראה לי שכרגע זה מה שמלחיץ אותך.אז נכון שאת לא רוצה להכנס לשאננות יתר, ואני מבין שאת חוששת מזה. אבל לחץ מיותר גם הוא לא נכון. את צריכה למצוא את האיזון הבריא בין השניים, ולכך לשאוף בהמשך הטיפול.