איזון בין משפחה וזוגיות: איך להתמודד

שלום
אני בת 22 ובן זוגי בן 23, שני סטודנטים. בן זוגי הוא אדם לקוי שמיעה העונד מכשירי שמיעה וביום יום מתפקד כרגיל. אנחנו יחד קרוב לחצי שנה, אבל במהלך כל החצי שנה הזו המשפחה שלי מתנגדת לקשר שלנו משום שהוא לקוי שמיעה. הוא סיפר לי כי כשהוא היה עובר האונה השמיעתית שלו לא התפתחה כמו שצריך ולכן הוא נזקק למכשירי שמיעה כדי לשמוע טוב יותר. המשפחה שלי חוששת מהעתיד של הילדים שלנו (בן זוגי אמר כמה וכמה פעמים שאין מה לדאוג כי זה לא גנטי) ובאופן כללי לא רוצים שאני אתחתן עם מישהו לקוי שמיעה כי מגיע לי יותר. בן זוגי הוא בן אדם מקסים ומתחשב, בעל ערכים טובים ואני מרגישה איתו מאוד טוב. אנחנו אוהבים אחד את השני מאוד אבל כל ההתנגדות של המשפחה שלי גורמת לי כל הזמן להילחם בהם, להתרחק לפעמים, להסס לפעמים ואפילו גורמת לי להתבייש להביא אותו הבייתה מהחשש מאיך הם יגיבו. הוא היה אצלנו פעם אחת בבית כבר וזה עבר בסדר אבל אמא שלי עדיין מתנגדת כי הוא לקוי שמיעה. היא אומרת שאנשים מבוגרים שעברו דברים בחיים שלהם יכולים להזהיר אותי ממצבים כאלה והיא מאוד רוצה שאני אפרד ממנו. עוד מעט הוא צריך לבוא לישון אצלי בבית וכמובן שלקח לי הרבה זמן לשכנע את המשפחה שלי שזה אכן יצא לפועל. אני מרגישה שבאמת קשה לי להתמודד כי אני נקרעת בין מה שאני רוצה לבין המשפחה שלי ואני גם מאוד מפחדת שאולי אני לא רואה משהו חשוב שהם רואים. התייעצתי הרבה עם חברות והן לצידי אבל קשה לא להתייחס למשפחה.אנא עזרו לי ותייעצו לי כיצד אוכל להתנהל.

שני יקרה,
האיזון בין המשפחה לרצונות והצרכים שלך, בעיקר כאשר מדובר בבן זוג, הוא לא תמיד קל. אחרי הכל, את אף פעם לא רוצה לנתק קשרים איתם, ואפילו לא לצמצם אותם. זה עוד יותר קשה בגילך, כאשר את כבר בוגרת, אבל עדיין תלויה בהם כלכלית, וגרה בבית.לפעמים ההורים, ופה ושם גם האחים והאחיות, נתפסים לעניינים שטחיים וסממנים חיצוניים ולמוסכמות מתוך דאגה כנה, ומתקשים לראות הרבה מאד דברים שחשובים באמת, כמו התקשורת ביניכם, וכמו האופי שלו. וכאשר הם לוחצים עליך, הם לא מבינים שבכך הם גם מצהירים לך שהם לא סומכים עליך. אין ספק שזה מתסכל מאד. לפעמים זה שהם לא סומכים עליך מגיע מהנסיון שלהם איתך, אבל פעמים רבות זה מגיע מתוכם, וממבנה האישיות שלהם, שמקשה עליהם לשחרר, כאשר משהו מפריע להם ולא מתאים לתבניות המחשבה שלהם. זה לא אומר שדעתם נכונה, ויתכן שעם השנים הם ירגישו אחרת, ובעיקר אם יראו שהוא אכן הופך אותך למאושרת, אבל בהחלט יתכן שהם יקשו עליכם מאד.יכול להיות שתרצי לבדוק שנית אם הפגם המדובר הוא גנטי, כדי להיות יותר בטוחה בצעד שלך. כך או כך, כשאת משוכנעת במה שמתאים לך, יהיה לך קל יותר להתמודד, וגם להיות יותר נחרצת מולם ולומר להם לרדת מזה. כשאת פחות משוכנעת (ולפעמים לא רק בגלל מה שאת חושבת עליו, אלא בגלל חוסר ביטחון שיש לך מולם), יותר קשה להתמודד. - אבל מה שאמרתי כאן הוא אמירה כללית, מבלי להכיר את הפרטים. את היא זו שעומדת שם בחזית הזו, ותצטרך להתמודד. זה לא קל, וכאמור, היה קל יותר לולא היית תלויה בהם, ולולא גרת בבית.

שלום
ד"רתודה רבה על התגובה!אני רק רוצה להבהיר (לאור אי הבנה קלה) כי אני לא בדיוק גרה בבית. אני גרה במעונות סטודנטים ונמצאת בבית בסופי שבוע. מבחינה כלכלית אני מסתדרת לבד וכמעט ולא נעזרת במשפחה, אבל עדיין הם היו מעורבים בכל שלב בחיים שלי ואני מרגישה שלמרות שאיני גרה בבית במהלך השבוע הם עדיין מעורבים יתר על המידה ורוצים לדעת כל פרט פרט .אני אשמח לשאול גם שאלה אחרת שאינה לגבי התמודדות שלי - האם אתה רואה בטיעוניהם טיעונים לגיטימיים? אני שואלת משום שלפעמים זה מרגיש כאילו יש משהו שאני לא רואה ומשהו שאני מפספסת למרות שכרגע זה לא נראה לי ככה.

שני יקרה,
אני לא יכול לדעת מה נכון ומה לא נכון. אני יכול לומר לך שבעתיד שלך יהיו לך הרבה רגעים מאושרים, וגם הרבה רגעים קשים. איך אני יכול לדעת? - כי זה הרי מה שקורה לכולם. האם יהיה לך טוב יותר עם בן הזוג הנוכחי יותר מאשר אם תיפרדי ממנו, ותמצאי בתוך שבוע או בתוך חמש שנים בן זוג אחר לחיים? - אין כל דרך לדעת. את בוחרת לפי מה שמרגיש לך נכון, ואת יודעת הכי טוב מכולם מה נכון לך. אף בן זוג לא מושלם, ובן הזוג שבחרת מתאים בדברים מסויימים וחשובים לצרכים שלך. זה כל מה שאפשר לדעת.כך שהטיעונים שלהם לגיטימיים, כי יש להם סיבה לדאגה, וגם הטיעונים שלך לגיטימיים, כי יש לך סיבות טובות לסמוך עליו ועל הקשר שלכם. אלא שבנוסף לזה הם אומרים לך עוד משהו: "אנחנו נקשה עליך (כדי שתעשי מה שאנחנו חושבים שנכון לך)", וגם זה נתון שאת צריכה לקחת בחשבון. ככל שאת עצמאית יותר, הנתון הזה משמעותי פחות. זה מה שניסיתי לומר. ואולי את לא צריכה לספר להם כל פרט ופרט. לפי מה שקורה - לפחות לא את הדברים הפחות טובים. שלא ברצונם, הם מרחיקים אותך מהם, ואני מניח שהרגשת את זה עוד לפני שכתבת לי.את לא כל כך בטוחה בעצמך. או אולי לא מספיק בטוחה בעצמך. הם לא מקלים עליך להיות בטוחה בעצמך. אם את חושבת שהיחסים עם בני משפחתך מפריעים לך, לזוגיות שלך, ובעיקר לביטחון העצמי שלך ולעצמאות הנפשית שלך, חשבי על טיפול לזמן מה. לפחות כדי ללמוד לבטוח בדעות ובתחושות שלך. לא כדי לדעת מה נכון ומה לא נכון, אלא כדי ללמוד לשאול נכון את השאלות, ללמוד להשיב לעצמך תשובות שונות, ולבטוח בתשובות שאת עונה לעצמך ובתהליכים שאת עוברת.