אי-שיקום לאחר חודשים: מה עושים?

שלום רב,
אשתי ואני נשואים 14 שנה, אני דתי היא חילונית, נולדו לנו שלשה ילדים. יש והייתה בינינו המון אהבה כל השנים, אך גם מריבות שנראו לי נורמליות. משנת 2007 אשתי החלה להכנס לדכאונות, עם כאבי בטן איומים שאינם מוסברים (התייעצנו עם מומחים ולא נמצא דב) היא קבלה תרופות. באותה שנה היתה מקטרת ע הבוס שלה ומחכה שיעזוב. ביולי 2007 הוא עזב את מקום העבודה והיא שמחה מאד. אולם כאבי הבטן המשיכו, והיא פנתיה מיוזמתה לטיפול פסיכולוגי שארך 8 חדשים. אשתי המשיכה את הקשר שלה עם הבוס שעזב. ידעתי שהם היו חברים טובים. באפריל 2008 היא נכנסה לדכדוך, ועשיתי מעשה, הצצתי בפלאפון שלה לראות מסרונים וחשכו עיני, הבוס שלה שלח לה במהלך החדשים מסרונים רומנטים מאד. שאלתי אותה, היא הכחישה, טענה שלא היה ביניהם כלום. ביקשתי שתנתק איתו קשר. היא הסכימה, אך לאחר חדשיים שוב מצאתי מסרונים. היא הצטערה והתנצלה טשלחה מכתב ארוך ובו היא מדגישה שהיחסים בינינו והזוגיות שלנו היא הדבר החשוב בעולם.והנה באפריל 2010 גיליצ\תי במקרה התכתבויות במייל שלה ושלו שהסתיימו ב10 2009. ארוטיות מאד, נוטפות אהבה וגעגוע. היא הודתה, מסתבר שבשנת 2006-2007 היה ביניהם רומן (היא היתה מזכירה שלו) שהתנהל בסתר במשרדה, לטענתה ללא יחסי מין. היא מספרת שכשעזב היציע לה לעזוב איתו והיא סרבה, הוא כעס (אני זוכר זאת אך לא ידעתי אז למה) ואז החלה מסכת התכתבויות צפופה עד 2009. לטענתה לא ידעה כיצד להתמודד ורצתה לרצותו.התייעצנו רבות, פנינו ליועצת בשיטת אימגו והיה נורא. אני שבור כבר 7 חודשים ואיני מוצא מרגוע. אני מדגיש, האהבה בינינו פורחת מאז שעזב ואף לפני כן. אני כבר מטופל אצל פסיכולוג שני ואיני מוצא מרגוע, הם פשוט אובדי עצות איתי. לאשתי כבר נמאס, היא מצטערת מאד, היא לא אוהבת אותו וטוענת שכבר לא אהבה אותו מאז שעזב, אך היתה מאד מבולבלת.אני אובד עצות כיצד נרגעים , כיצד סולחים. אני מת לספר לאשתו כדי לנקום בו, אני מת שיכנס לכלא על ניצול מרות, ואין ספק שהייתה. איני מבין מדוע נצרכה להתכתב איתו כל השנים אם כבר לא אהבה אותו ואיתי היה לה טוב. לה אין הסבר ברור.אנא תן לי קצה חוט להיאחז בו. למצוא מרגוע לנפשי. אני מרגיש שאני מאבד אותה נפשית.

מוטי יקר,
שבעה חודשים לאחר העניין, ואתה עדיין במצבך, זה סימן לא טוב. הייתם צריכים להתקדם בטיפול למקום טוב יותר, או לחילופין – רע יותר, ולהחליט שאין לכם מה לחפש ביחד. אתם רוצים להיות ביחד, ולכן צריכים להיות במקום טוב יותר עכשיו.אני חושב שבאיזה שהוא מקום אולי אתה מרגיש תקוע. אתה פגוע מאד, לא יכול להאמין לה, אבל גם לא יכול להיפרד. הקונפליקט הזה משאיר אותך במקום שבו אין פתרון, ולכן אולי גם אתה חושב על נקמה. אתה מוכן לשקול עכשיו כל דרך, כי מה שהיה עד עכשיו לא עבד. את הקונפליקט הזה עם עצמך אתה חייב לפתור קודם. למצוא מוצא, ורק אחר-כך להחליט אם אתה רוצה בו או לא. כי כל עוד אין לך מוצא, אתה תקוע, והמחשבות מסתחררות במעגלים אינסופיים.אם לא הצלחת לעשות זאת עם הטיפולים הנוכחיים (הזוגי והפרטני), חפש טיפול חדש, ואולי כדאי שתתחילו משם. ללא תקווה למשהו טוב יותר, לא תתקדם.