אי נעימות בזוגיות: תקשורת ואמון

שלום.
אני נשוי פעם שנייה לרוקה ויש לנו 3 ילדים משותפים .מהנשואים הקודמים שלי יש לי 3 נכדים מבתי שהיא היום נשואה ילדים .בתי הזמינה אותנו לחג הפסח הקרב ואשתי מתנגדת ללכת בטענה שגם גרושתי תהיה שם ולא נעים לה כל המצב הזה והיא מסרבת בתוקף ללכת .ההתנגדות שלה פוגעת בי בילדיי ובנכדיי כי הייתי רוצה שכולם יהיו ביחד בחג , אני מבין את אשתי וגם לי קשה כל המצב למרות שהגרושים היו לפני הרבה שנים אבל אני מתעלם , מתעלה מהמצב (שלום שלום חג שמח וזהו) על מנת שכולם ירגישו משפחה ביחד בחג וזהו .האם אשתי צודקת , מה אני עושה במצב כזה , בכול מצב כזה שגרושתי נמצאת אצל ביתי ומוזמנת גם היא אינני יכול להגיע עם אישתי .הסברתי לאשתי שגם לי לא נעים כאשר משפחתה מזמינה אותנו בגלל בעיות בעבר אבל אני למענה הולך ומכבד את כולם למרות שאין תקשורת ביני ובין משפחתה .אשמח לקבל את המלצתך , מה לעשות ? האם להעמיד בפניה אולטימטום שאם לא תתרצה ללכת גם אני לא אתרצה ללכת לבני משפחתה ?.תודה

דביר יקר,
לכל אחד מכם יש אי הנעימות שלו. מה שחשוב להבין הוא שאי הנעימות הזו יכולה להיות משהו מאד סובייקטיבי. יכול להיות שאתה יכול לשאת את אי הנעימות שלך בקרב משפחתה, והיא לא יכולה לשאת את אי הנעימות בנוכחות של גרושתך. ה"צדק" אינו בהכרח תוצאה של מעשים אובייקטיביים ושוויון דו צדדי. אנשים נוטים להשתמש בזה, לפעמים, כדי להצדיק את עמדתם, ולכפות אותה על הצד השני. לכן השאלה היא אם אתה מאמין לה שעבורה, נפשית, זה באמת קשה עד בלתי אפשרי, או שאתה חושב ש"מה שאתה יכול גם היא יכולה" (מה שלא בהכרח נכון), או שאתה חושב שהיא עושה הצגות כדי להימנע ממשהו שיהיה לה לא נעים, אבל זה הכל.וכל זה, כפי שאתה מבין, הוא שאלה של תקשורת ביניכם ושל אמון הדדי זה בזה. לפי שאלתך, אני לא בטוח שיש לכם אותו במלואו, ושאתה אולי חושב שהיא עושה לך מניפולציות, או לחילופין, שאתה מנסה לכפות עליה בכוח משהו שיהיה באמת קשה לה, בגלל שקשה לך להתמודד עם האכזבה שלך שלא יהיה לך בחג את מה שהיית רוצה שיהיה לך.אני לא יודע מה מכל אלה נכון, דביר. תצטרך לעשות הרבה חושבים גם עם עצמך ואחר-כך גם אם בת זוגך, ועם פתיחות, ואולי גם עם יצירתיות, כדי להגיע לפשרות ולהסכמים שתבינו שהם טובים לכם, ושיאפשרו לכם לצלוח את החגים עם שקט משפחתי. לפעמים אפשר לחשוב על פיצוי כזה או אחר כדי להקל על תחושת האכזבה או אי הנעימות שתהיה כתוצאה של פיתרון ביניים שתבחרו בו.

תודה לכל מה שכתבת .אינני כופה עליה דבר , אינני כופה עליה ללכת כאשר גרושתי שם , אני מבין אותה ואת הרגישות שלה לנושא ובהחלט לא לוחץ ולא כופה עליה .יש כאן מצב לא הוגן ולא מאוזן , מצד אחד אני מבין אותה ולא הולך לבדי בחגים לילדיי כאשר הם מזמינים אותנו כאשר גרושתי שם ומצד שני אני מתכופף והולך למשפחה של אשתי כאשר לא נעים לי שם , לא מרגיש בנוח אבל בולע והולך עבור אשתי על מנת לא לפגוע בה , אני מבין את הבדלי הרגישויות אבל למרות זאת עברו 20 שנה מאז התגרשתי , גרושתי לא פגעה באשתי ואין כל סכסוך ביניהן ואין כל קשר ביניהן , שלום , חג שמח וזהו אבל למרות זאת היא מסרבת להיות באזור ובמיוחד לשבת באותו שולחן עם גרושתי , לי אישית המצב הרבה יותר קשה להיות בסביבת גרושתי וגם בסביבת הוריה אבל אני עושה זאת לטובת ילדיי ונכדיי כפי שאני עושה זאת אצל משפחתה של אשתי ולאני מצפה שאשתי תתחשב , תתעלם , תתעלה מעל עצמה כפי שאני עושה ותכבד את ההזמנה של ילדיי לחגוג את החג ביחד למרות שגרושתי נמצאת שם .מה דעתך להניח לנושא או שלתת לה להבין שגם לי קשה כל הסיפור עם משפחתה שפגעה בי בעבר ולמרות זאת אני בשבילה הולך אייתה ומצפה שהיא בשבילי תלך איתי כשילדי מזמינים אותי גם כשגרושתי שם .אשמח לקבל את דעתך , למרות שחשבתי ושוחחנו רמות על הנושא אבל פתרון אין לי מלבד להשלים למצב ולהחליט כשלי לא נוח לא ללכת למשפחתה של אישתי כשהם מזמינים .,יתכן שזה קצת קיצוני מבחינתי אבל להשאיר את המצב כך ולפגוע בי , בילדיי ובנכדי אינני מסכים לעוד הרבה זמן .יתכן והפתרון הוא ללכת לבדי כשילדיי מזמינים אותי כאשר גרושתי שם , מה דעתך ?תודה

דביר יקר,
אני מאד מעריך את נקודת השקפתך, וגם את האיפוק שלך. בסופו של דבר אתה צודק - החיפוש הוא אחר נקודת איזון לא רק בין הפגיעוֹת והפגיעוּת כאן וכאן, אלא גם צריך לקחת בחשבון את היכולת לשאת דבר כזה או אחר. ואתה אומר שהיכולת שלך לשאת את חוסר השוויון הזה בעשייה, הולך ויורדת. בהחלט יש לזה משמעות. אבל אני שואל את עצמי גם למה היכולת שלך יורדת. אני חושב שזה משום שאתה מרגיש שאתה מפסיד משהו משמעותי שאתה כבר לא מוכן להפסיד עוד, ושהתהליך הזה שבו אתה מוותר יותר, שוחק אותך. האם זה רק העניינים האלה נטו, של המקומות הלא פשוטים הללו לשניכם, או שזה גם אולי משהו שקשור ליחסים ביניכם, שאתה מרגיש שהרגישות שלה מעייפת אותך ולא מוצדקת לטעמך?האם היא רגישה יותר כי גם היא מתעייפת יותר ויותר ממשהו שקשור אליך וליחסים שלך עם הילדים והנכדים שלך?יתכן שהפיתרון הוא ללכת לבדך כאשר גרושתך שם. וזה פיתרון קל יחסית, כאשר אשתך מוכנה לזה. הוא קשה יותר, אם היא לא כל כך מוכנה לזה. במקרה שקשה למצוא פשרות, ושהנושא באמת משמעותי, זה אומר שיש על מה לעבוד, ואולי כדאי ללכת לייעוץ זוגי לתקופת מה, כדי באמת לדבר ביחד על הפגיעוּת, ועל היחסים, ואולי גם על מאבקי כוח, כי אולי גם הם שם, זוחלים פנימה איכשהו בדלת האחורית.