אי הבנות בזוגיות: מה עושים?

שלום
אני בת 23 ולפני שנתיים וחצי נכנסתי למע' יחסים ראשונה שלי, הוא קטן ממני בשנה וחצי והוא תמיד היה הבוגר בינינו.הבחור מאוד עמוק, פילוסוף, חייב שהכל יהיה מושלם.אני הגעתי לקשר אחרי טראומות עבר שלא פתרתי ולכן הן השפיעו עלי ויצרתי ריבים משום מקום. הכל הפריע לי והייתי נפרדת ממנו על כל דבר קטן. כשרצינו לחגוג לו יום הולדת לא יכולתי לשלוט בזה ונפרדתי ממנו בגלל סיבה מפגרת, גרמתי לו לבכות מולי ומאז הכל הדרדר.התחלתי ללכת לפסיכולוג וכשנראה שהכל מתחיל להסתדר הוא נפרד ממני. המשכתי עוד עם הטיפול אך הרגשתי שזה יותר מדי בשבילי להתמודד ולכן הפסקתי וגם הרגשתי שאת הכלים לבעיה הספציפית אז קבלתי.לא נפרדנו כי הפסקנו לאהוב אחד את השניה, האהבה תמיד הייתה שם ועדיין קיימת, משיכה מינית מאוד חזקה וכל מי שנמצא לידנו יודע שאנחנו זוג.חזרנו לדבר אחרי שהוא נפרד מחברה שהייתה לו במשך חודש וזו הייתה תקופה מאושרת בשבילי. לא רבנו כמה חודשים אך לאחר זמן מה זה חזר. שוב רבנו.הוא אמר לי שאיתי הוא רוצה להתחתן, אבל מפחד לחזור אלי עכשיו כי הוא עדיין רוצה להיות ילד ולחוות את הדברים שאני חוויתי לפניו והוא לא (דייטים,סטוצים) והבנתי את זה כי אם לי לא היה את זה גם אני הייתי מרגישה את הצורך.עשינו הסכם שאנחנו לא נפגע אחד בשני ולא נצא עם אנשים אחרים ברצינות אלא אם כן זה מספיק שווה כידי לפגוע אחד בשניה.אחרי אחד הריבים האחרונים הוא שאל אם תאורטית זה יפריע לי אם תהיה לו חברה, תאורטית אמרתי לו שלא. התרחקנו קצת עקב ריבוי ריבים וכשבתמימות שאלתי אותו מה קורה הוא ענה שיש לו מישהי. (שרק לאחרונה גיליתי שהוא לא התכוון להכנס לקשר זה קרה)זה מאוד פגע בי, נכנסתי להתקפי זעם שיצאו עליו בכל הכוח. הוא מאוד נפגע ואני יודעת שכמעט הרגתי כל סיכוי שנחזור לדבר. חזרתי לטיפול ובנתיים זה עובד טוב עד שפתאום הבנתי שהוא לא מתכוון להפרד ממנה בשבילי גם אם הם יהיו ביחד חודש רק.מצד אחד אני תמיד הולכת עם התחושות שלי שתמיד צודקות ואני מרגישה שהקשר שלנו יקר מדי לוותר עליו כי אהבה כזאת לא נופלת על אנשים כל יום ומצד שני אני פגועה מדי והוא פגועאני יודעת שהפתרון הוא להניח לזה אבל אני פשוט מתגעגעת אליו והזמן לא משפר את ההרגשה הוא רק מזיק לה יותראני לא רוצה לאבד אותו ולכן חזרתי לטיפול ואני מוכנה לעשות הרבה, אני לא מוכנה לוותר עליו.

בוכיה יקרה,
לא היית כנה איתו, "תאורטית אמרתי לו שלא" – כלומר, שלא מפריע לך שייצא עם מישהי, בעוד שהתכוונת לכך שכל עוד הרעיון תיאורטי זה בסדר, אבל שאם הוא ייצא עם מישהי באופן מעשי את תתחרפני לגמרי. לא פלא שלא הבין את זה כך. וגם... כך או כך, בין אם היית מאשרת לו ובין אם לאו, זה אומר שהוא רצה לצאת עם מישהי אחרת, ועכשיו הוא עושה זאת. הוא שאל אותך רק כי לא רצה לפגוע בך, ולהרגיש בסדר עם זה שהוא יוצא עם מישהי אחרת. נתת לו אישור, והוא מרגיש שהיה איתך גלוי, והוא לכן בסדר עם עצמו. זה תאור המצב, גם אם הוא לא מוצא חן בעינייך, ופוגע בך.קשה לך להתמודד עם המציאות. את מרגישה ש"אהבה כזאת לא נופלת על אנשים כל יום", אבל את מדברת בעיקר על האהבה שלך. הוא כבר נמצא במקום אחר, גם אם אמר לך בעבר משהו אחר. הוא כבר העביר דף, וקשה לך לקבל את זה.את כותבת "אני תמיד הולכת עם התחושות שלי שתמיד צודקות", אלא שהתחושות שלך הן שהביאו אותך לפגיעה בו, ולמצב שבו "כמעט הרגתי כל סיכוי שנחזור לדבר". אז אולי התחושות שלך, האינסטינקטיביות, אלו שמניעות אותך באופן רגשי, אינן תמיד נכונות. אולי כדאי לבדוק את התחושות הללו מחדש, ולא תמיד ללכת אחריהן בכל הכוח. העובדה היא שהן הוליכו אותך למקום הלא נכון.ואת כותבת: "חזרתי לטיפול ובינתיים זה עובד טוב עד שפתאום הבנתי שהוא לא מתכוון להיפרד ממנה בשבילי". את מחמיצה את מטרת הטיפול. את רואה בטיפול מטרה אחת: ללמוד איך להחזיר אותו אליך. דברים עם המטפל או המטפלת שלך. נדמה לי שהם רואים את הטיפול אחרת, ובצדק. המטרה העיקרית צריכה להיות איך את מייצבת את עצמך, איך את מצליחה להימנע מהתקפי זעם, ואיך תצליחי בעתיד, בקשר הזה או בקשרים עתידיים שתרצי בהם, שלא להזיק לעצמך עוד. אלא שאת רואה רק את המטרה המיידית, בעוד שמטרת הטיפול היא לסייע לך לראות מטרות ארוכות טווח יותר, שבסופו של דבר יועילו לך יותר. קחי הרבה אויר, ודברי עם המטפל/ת שלך על העניין הזה. זה חשוב.