אחריות וקבלה של עזרה

אני בת 41 , בעלי בן 47 , יש לנו 2 ילדים 16 +10 ילדים מדהימים , לפני כ- 5 שנים ניסיתי להכנס להריון ולא הצלחתי הנושא הזה הפך לאובססיה מבחינתי , הלכתי לרופאי פריון , זריקות , הפריות ובסוף הצלחתי לפני 5 חודשים נולד לי תינוק מתוק מתוק - אבל עכשיו אני מבינה שזה קצת מאוחר מדי הילדים כבר גדולים וזה להתחיל מחדש הכל ואני לא רוצה את הילד ... הוא שיבש את כל המשפחה , אני לא מתפקדת כמו שתפקדתי בעבר , וכל הזמן עצוב לי , אני אוהבת את המתוקי הזה, אבל לא רוצה אותו . מה עושים ??

לפני שימחקו אותי....ובטוחה שתקבלי תשובה מצויינת מהמומחה פה אבל הייתי חייבת להגיב.יש מצב שאת סובלת מדיכאון אחרי לידה, גם עברת המון עם כל הטיפולים האלה.רוצי לפסיכיאטר או אפילו לרופא משפחה שייתנו לך מירשם לכדורים נגד דיכאון. ישנה לך את החיים.מה זה לא רוצה את הילד? זו לא חולצה שקנית ופתאום לא בא לך עליה.ואיפה בעלך בכל התמונה הזו? דעתו לא נחשבת?טפלי בעצמך ותתאפסי על עצמך כי יש לך אחריות גם אם הילד הזה "לא בא לך טוב" כרגע.הוא משבש את המשפחה? הוא, תינוק, לא עשה שום דבר רע, זה אתם שמשבשים את עצמכם.מתנצלת שאני די בוטה אבל תינוק תמים לא אשם בחוסר היציבות שלך.מקווה שתתגברי.אמא דואגת.

עצובה יקרה,
את מבינה שאנחנו לא מדברים על גור כלבים שאוספים ומאמצים, ואחר-כך את משנה את דעתך ומחזירה אותו לצער בעלי חיים, או מעבירה אותו למישהו אחר לאימוץ. עשית החלטה עם אחריות, שאת יודעת שאת לא יכולה לשנות אותה. לא רק משום שאת חושבת שאולי אחר-כך תתחרטי עליה כל חייך, אלא גם כי את יודעת מה כל הסביבה שלך מצפה ממך – הבעל והילדים, ולא תוכלי לנהוג אחרת. את יודעת את כל אלה. ובכוונה לא אמרתי לך: "איך את יכולה? אתצריכהלהרגיש אחרת!" זה לא מה שאת צריכה. את יודעת שראוי לך להרגיש אחרת, את יודעת שהיית רוצה להרגיש אחרת, ואת נלחצת כי את לא רואה מוצא מהלחץ הכולל, ומשינוי איכות החיים שלך.מנסיונך, את יודעת שזה לוקח זמן. הוא יגדל. את חוששת להפסיד שנים, ובמידה מסויימת "תפסידי", אבל מנסיונך עם הילדים הגדולים, את יודעת שגם תרוויחי משהו אחר, ובגדול. כפי שכתבה לך האמא הדואגת, ובצדק – את צריכה לקחת אחריות. יש לך קושי, וזה קורה לפעמים. פתאום כבלת את עצמך הביתה, ואת כבר לא רגילה ולא רוצה. אבל לכי לטיפול. דברי על זה. וגם – אל תתביישי להעזר בכל מי שמוכן, והפעילי את כל מי שצריך – הן את האבא, והן את האחים. זה אומר אולי שתצטרכי להתעמת איתם מדי פעם, ואולי זה לא קל לך. אבל תסבירי שאת זקוקה גם ליותר חופש, ובעיקר זקוקה לעזרתם. תעשי איתם ישיבת עבודה, דברי עם בעלך, ולכו ליעוץ זוגי או משפחתי אם זה לא עובד. אבל קחי אחריות, ועשי משהו. גם למענך, לא רק למען הבייבי. גם הוא זקוק לך שפויה ופנויה.