אושר זוגי: האם לוותר על צרכים אישיים?

..שלום רב..אני בת 25 וחצי יוצאת עם מישהו בן 27 מזה חצי שנה.. הקשר שלנו ממש טוב, אנחנו מדברים על הכל ובאמת מרגישה מצויין..אני בשנה האחרונה ללימודי התואר הראשון שלי..מתחילת הקשר דיברנו על לטוס בסוף הלימודים שלי לאוסטרליה לכמה שנים כדי לעבוד ולחסוך לבית משותף...לפני כמה ימים בשיחה אקראית ממש ..בן זוגי אמר לי שהוא חשב על זה קרוב לחודש ושהכיוון שלו כרגע זה להשתקע בחו"ל אם הוא יסתדר שם ואם יילך לנו טוב..הסברתי לו במפורש שאני לא מעוניינת לעזוב את הארץ שלי בגלל משפחתי וגם בגלל כמה שקשה פה מכל הבחינות כמעט אני לא חושבת שאוכל לחיות בחו"ל ולהשתקע שם יותר מכמה שנים...השיחה המשיכה והוא אמר שהוא רוצה חיים בחו"ל ושגם אם זה יעלה לו בקשר שלנו בסוף זה מה שהוא רוצה..אני התעצבנתי ורבנו ..לאחר יום וחצי הוא התנצל בפניי ואמר שכאשר זה יעלה על הפרק ונגיע לשם אז אנחנו נחליט ביחד החלטה שטובה לשנינו ושכרגע אין טעם לריב על משהו היפותטי...הפחד שלי הוא שאני אבזבז שנתיים על הבחור הזה והדעה שלי ושלו לא ישתנו ואז אני ארגיש בזבוז או שאני סתם אזרוק את הקשר הזה לפח ולא אדע מה היה יכול לקרות בעתיד ...מה לעשות?

שניקה יקרה,
האם יכול להיות שלאחר שתשהו כמה שנים באוסטרליה, ותראי שהוא מאד מאושר שם, ושטוב לו, תוכלי להגיד לעצמך שהצורך שלך לחזור לארץ לא כל כך חשוב כמו הצורך שלך לחוות ביחד איתו את האושר והסיפוק שלו שם?- ובמילים אחרות: כן. זה מוקדם מדי. את כבר עכשיו רוצה שליטה והחלטות על מה שיהיה אחר-כך. את כבר עכשיו רוצה גם החלטה לעצמך על מה שתעשי אחר-כך. אולי, אם הקשר שלכם יהיה טוב, ואם תדעו להיות פתוחים זה לצרכיו של זה, תדעו לוותר אם תרצו כל אחד דבר שונה. ותדעו לוותר גם אם תבינו שלא תמיד משיגים הכל, ושלפעמים אושר של הצד השני יכול להיות חשוב מאד, ולפעמים להאפיל על צרכים אישיים. - כך שלא משנה מה הנושא, חשוב האמון ההדדי והפתיחות שתפתחו עם הזמן, והראייה שגם האושר של הצד השני חשוב. כשתהיו שניכם בטוחים ששניכם רואים זאת, יהיה לכם קל יותר להתמודד עם קונפליקטים אפשריים בעתיד.