אולטימטום בקשר: מתי זה מתאים?

שלום,
אני בת 27, יש לי בן זוג חמש שנים. גם בגילי. שנינו סטודנטים, ועוד מעט מסיימים וכמובן שיש לנו תוכניות לעתיד. הזוגיות שלנו טובה מאוד. אנחנו לא רבים, אבל יש כן ויכוחים וישר משלימים. הבעיה העיקרית היא שהוא עדיין לא הביא אותי לאמא שלו. בהתחלה לא כל כך הציק לי, כי גם אני חששתי להכיר אותו להורים. אצל שנינו זה זוגיות ראשונה שהיא רצינית. אני הכרתי אותו למשפחה אחרי שנתיים. והוא עד עכשיו ראיתי רק את אחותו הגדולה. שאנחנו תמיד מגיעים לנושא הזה הוא לא יודע מה להגיד. מצד אחד הוא בחור שאוהב , מכבד, דואג ומעניק הרבה. ולכן לא לחצתי, כי אמרתי שזה תסביכים שיש לו עם עצמו מול אמא שלו. והסתכלתי עלינו . לעומתו הוא מוכר במשפחה שלי והוא בן בית. ומסתדר יפה. לפני שבוע החבר בא אליי, ביום בהיר אחד, ואמר שהוא לא בטוח בקשר שלנו. שיש לו ספקות . אני שהייתי בשוק מוחלט, כתגובת הגד עניתי לו שיקח לו שבוע להחליט מה הוא רוצה. שאני הגעתי לצומת דרכים או שנפרדים או שממשיכים. ואז הוא ענה למה אני רוצה לסיים את הקשר, שהוא בא לדבר איתי על הרגשות שלו ואני חותכת. אחרי שבוע שלא דיברנו נפגשנו ואני בתקווה שיגיד לי שהכול בסדר הוא אמר שהוא צריך זמן לחשוב עוד שבועיים. ואני מהצד שלי סיימתי מבחינתי, אמרתי לו שאני לא מוכנה לחכות. להיות תלויה באוויר על פי המצב רוח שלו. וסיימנו את הקשר. רק שאני פשוט שבורת לב, אני לא יודעת איך לקום מהמיטה, איך להפסיק לבכות, אני בתקופת מבחנים ואני לא מצליחה להתרכז אני רק בבית. פשוט שבורה, מרגישה כלי שבר. האדם שאני הכי אוהבת פשוט פגע בי. ואיך הוא יכול לזרוק את הכול ככה. תקופה של חמש שנים. ואני יודעת שהוא אוהב אותי, זה מרוח עליו על הפנים, המעשים שלו, הדאגה, האכפתיות, הנתינה , הוא תמיד שם. ופתאום יום בהיר אחד הוא רוצה הפסקה. הוא רוצה לסיים. השיחה קרתה אתמול והיום שלח לי, שהוא מקווה שזה לא נגמר, שהוא אוהב אותי מיותר שהוא אוהב את עצמו אבל צריך זמן. מה אני עושה, האם באמת הוא יסיים את זה, איך אני אתאושש מזה?סליחה על החפירה אבל הייתי חייבת להוציא הכולבתודה שני

שני יקרה,
נדמה לי, אבל אני לא לגמרי בטוח, שהיטלת למערכה את 'נשק יום הדין' שלך (האולטימטום הסופי, או זה או שנפרדים) עוד קצת לפני שהיית מוכנה לו. אולי כי נפגעת מאד, ואולי כי את גם כועסת עליו מאד, אבל אני לא בטוח שבאמת היית מוכנה נפשית לומר לו: או שאתה חוזר מיד מדבריך, או שאנחנו נפרדים. אני חושב שפעלת בשל סערת רגשות, מובנת, אבל כזו שעוד לא השלמת עם המקום שאליו היא לקחה אותך.סביר מאד שבשל הזעזוע שלך מעצם האמירה, ומעצם הפקפוק שלו בקשר שלכם, לא הייתם מסוגלים כראוי לדבר על השאלה למה הוא צריך זמן. מה בעצם קורה לו? האם בעיניו כן היו ויכוחים קודם על עניין המשפחה והמחוייבות (ושמתי לב שכתבת שלא לחצת עליו)? האם הוא רוצה, למען עניינים של אגו נטו ותדמית עצמית, שלא ממש קשורים אליך, להתנסות עוד רגע לפני שהוא מתחייב? האם הוא צריך לשבת עם עצמו במהלך של שבוע או חודש, לבד, ולהרהר הרהורים של משמעות החיים, כדי לדעת אם הוא מוכן לקבל אותך כפי שאת, ואת הקשר ביניכם כפי שהינו, ולהיות שלם עם זה?אני לא יודע. כנראה שלא דיברתם על זה, ואולי הוא גם לא יגיד לך הכל, אולי כדי שלא לפגוע בך או בקשר (ואולי העריך שכאשר יגיד את מה שאמר, זה אולי לא יפגע בך כפי שזה פגע בך). אבל לא דיברתם מספיק, את נמצאת בחוסר ביטחון בו, ואין ספק שכאשר את רוצה ליצור קשר זוגי לחיים, שהוא יגיע ממקום ודאי ובטוח יותר, ויתכן מאד שהוא מבין שלקח את מה שלקח, ואולי את הבלבול שלו, קצת רחוק מדי ושזה לא מה שהוא רצה. מצד שני, נדמה לי שלך קשה לעבור על זה בקלות לסדר היום, כי זה כביכול יעמיד אותך במקום 'חלש' יותר, אם את מוותרת לו לאחר אמירה שכזו, ולאחר שהוא מבקש 'פסק זמן'. עושה רושם שהוא מנסה לגלגל את הזמן לאחור. יכול להיות שיהיה לך נכון, מבחינת הרצון והצרכים שלך, לאפשר לו את זה. הרי בסופו של דבר, את כן אוהבת אותו, וכן היית רוצה לראות אתכם ביחד. אבל זהו משבר לא פשוט. בשיחה ממקום נכון, יתכן שהוא יביע חרטה, וכן יצליח להחזיר לך משהו מהכוח ומהשיוויוניות ביניכם שהיית רוצה לראות בזוגיות.ואולי, בשל חוסר הביטחון שלך, שאולי לא יגיע בקלות רבה גם לאחר כמה שבועות של שיחה, אולי כדאי ללכת לטיפול לכמה זמן. בדיוק כדי לקבל מחדש את הביטחון בו, שאת רוצה, להבין יותר את מהות מה שאת חווה כבגידה בך, ולאפשר לשניכם להתגבר על זה ולהמשיך ממקום חזק יותר.קראי בקישור הבא את המאמר עלייעוץ זוגי בתחילת הדרך.

קודם כל תודה על העצה.
בשיחה שהייתה לנו זה מה שניסיתי להבין מאיפה בא הספק, כמו שאמרתי מקודם אין לנו ריבים גדולים
אנחנו מתווכחים מעט וישר משלימים. הזוגיות שלנו טובה ולא ראיתי שום סימן מקדים
אבל כנראה לו היה מחשבות על ספקות, הוא אמר שהוא ניסה להדחיק את זה ולא רצה לשתף אותי מיד
ובגלל זה, זה כואב כל כך, שזה נחת ביום בהיר.
גם לי היו פחדים בזוגיות, שנינו באים מהורים גרושים מגיל צעיר, שזה לא יחזיק מעמד, מה אם לא נסתדר,אני לעומתו בא ואומרת .כי אני בוטחת בן
התגובה שלי לפסק הזמן הלחיצה אותי , למה אני מרגישה כל כך תלותית . ולמה אני מפחדת שהוא לא יחזור? הרי הוא לא מפחד לאבד אותי.
כיום אני מנסה להתרכז בלימודים שלי ובאמת יש לי רצון להבין את עצמי ולמה אני מגיבה כמו שהגבתי. אני רוצה לקבל שליטה טובה יותר על הרגשות שלי . ולעבוד על החוסר ביטחון שלי.
החלטתי שאני רוצה להתחיל ללכת לטיפול , מקווה שזה יעזור

שני יקרה,
אם מותר לי לומר לך, נראה לי שכאשר בן זוגך בא במפתיע לומר לך שהוא רוצה פסק זמן והוא לא בטוח בהמשך הקשר ביניכם, חוסר הביטחון שלך הוא אנושי לגמרי, וסביר והגיוני. ואולי אבהיר, שכאשר הצעתי טיפול, הצעתי את האפשרות לשניכם, כטיפול זוגי, כדי ליצור את התקשורת שלא עשיתם. על פניו, נראה שבן זוגך לא סיפק לך את כל המידע כל הסיבה לפסק זמן שרצה. מה הפריע לו? - אולי חשיבה שיש בה גם צד אגואיסטי, שהוא לא רוצה לפגוע בך, בביטחון שלך בו ובסיכוי שכן תמשיכו ביחד, והיה ויגיד לך את כל אשר על דעתו. מצד שני, אולי אלה הם דברים שהוא צריך לעשות אחרת, ולעבד עם עצמו ולהחליט, לפני שנופל עליך עם האמירה הלא ברורה והמערערת הזו. עוד מהצד האגואיסטי שלו, ואולי החלש והלא בטוח שלו, שיתכן שהוא מרגיש שהוא לוקח הימור ('אני רוצה לבדוק כמה דברים, ויודע שיש בזה סיכון לאבד את שני, איך לומר באופן שיקטין את הסיכון שלי?'), ואולי ציפה שאת תגיבי טוב יותר ואופטימי יותר וחזק יותר מכפי שהגבת. מן הסתם, היה כנראה יותר קשוב לצרכים של עצמו מאשר לך, ולהבה של מה שזה עלול לעשות לך.אני לא יודע מה מניע אותו. הצעתי לך כמה אפשרויות בתגובתי הקודמת, ויתכן שאחת מהן נכונה. האם יש לכך קשר אליך? - לא יודע. אולי חלקי, כי כמו שאמרת - גם מבחינתך הזוגיות לא מושלמת אבל מספיק טובה (וזה כמעט תמיד כך). יתכן שכך גם מבחינתו, אלא שהוא החליט לקחת הימור, ואולי בגלל משהו שאינו קשור אליך, אלא למה שהוא חושב על עצמו. למשל, אם הוא רוצה להתנסות בעוד חוויה מינית או שתיים, לפני שהוא מתחייב לכל החיים. מצד אחד זה יפה שהוא חושב שמחוייבות זוגית לחיים דורשת נאמנות מוחלטת, ומראה על יושר פנימי, ומצד שני, ההצעה לעשות פסק זמן כדי למלא את הצורך הזה שלו, יש בה, מבחינתך, גם נטילת סיכון וגם הובלה שלך למקום רגשי שיכול להיות לא פשוט. אם זה מה שהניע אותו, קל להבין מדוע זה מפריע לך להרגיש לגמרי בטוחה.כך שאני לא בטוח שהבעיה היא רק חוסר הביטחון שלך, מבינה?- אלא אם יש דברים שקרו ביניכם שלא אמרת לי. לקחת את כל התיק הזה עליך, ולכן את הולכת לטיפול, ואני לא יודע אם זה נכון לקחת את התיק הזה רק עליך. מצד שני, את אומרת לעצמך (וגם לי): 'אני עושה את כל מה שאפשר כדי לנסות ולשמור על הקשר'. וגם זו אמירה חשובה, הן לעצמך והן לבן זוגך. לפי שהבנתי, היתה שיחה ביניכם שהרגיעה אותך, ומאפשרת לך לחזור ללימודים. זה טוב. חשוב שתשלימי את הבחינות, ותביני שיש לך זמן כדי להבהיר את הדברים לאשורם אחר-כך.