אולטימטום בזוגיות: מתי ואיך

שלום,
אני נשואה כ-15 שנה. לאורך כל הנישואים, בעלי אדם נוקשה, מתקשה להכיל ומעוניין שירצו אותו, כשזה לא קורה, הוא מתנתק ופוסק מלדבר. אמנם כשהוא במיטבו, הוא אדם נעים וטוב אך הנתקים מעיקים וארוכי טווח. כך גם עם אנשים אחרים הוא נוהג אבל עבורי ועבור ילדיי הדבר קשה במיוחד. הוא לא מדבר עם השני וכך נכנעים ועושים מה שהוא רוצה. הוא לא מוכן לשוחח על דברים, להתמודד עם קשיים, רק להיעלם לתוך עצמו. הוא לא מקשיב לי אלא מתבצר בעמדתו, אוטם אוזניו וחי בשתיקתו עד שאנו נכנע. כעת חזר על כך שוב. ואני לא מעוניינת עוד לחוות זאת. בקשתי שניפרד אך הוא מתעלם ורוצה לחיות בבית באופן הזה. ניסיונות לשוחח או להבין עלו בתוהו.האם יש מזור להתנהגות כזו? האם כדאי להשקיע במערכת כזו או אכן להתעקש על פרידה?תודה

רחל יקרה,
יש אנשים שנוטים להעלמות שכזו, ומתנתקים כאשר הם נפגעים, או כאשר הם מרגישים שהם לא מסוגלים להעביר את המסר שלהם, או שהם מילוליים פחות ולא מצליחים ממילא "לנצח בויכוח" גם כשהם צודקים, או שהם חוששים מלהיות אגרסיביים מדי, ומעדיפים להתרחק ולהמנע, או כאשר הם מרגישים שהם עצמם לא צודקים ומתקשים להודות בזה. אלה הם דברים שכן אפשר לעבוד עליהם, ורצוי בשילוב עם בני הזוג.אבל מעבר לכך, כאשר משהו במערכת היחסים הוא באמת ללא נשוא, ושאולי אפשר לשנות עם עזרה חיצונית (טיפול זוגי), אז אולי באמת זה הזמן הנכון ל"נשק יום הדין", כלומר, אולטימטום שאת באמת מאמינה בו - ללכת לטיפול זוגי, או להיפרד. אבל כדי להיות שם, את צריכה באמת להרגיש שזה ללא נשוא גם כשאת לא בעת כעס רב, ושאת באמת לא מסוגלת להיות איתו בזמני הנתק האלה, למרות כל היתר הטוב שבו. כלומר, את צריכה להיות שלמה עם עצמך שאם זה לא משתנה, את לא תוכלי להשאר במסגרת הזוגית. ואז, ורק אז, להגיש אולטימטום.אבל - קיימת אפשרות ביניים, והיא ללכת לטיפול לבדך, ואצל מטפל זוגי, שיידע בהתחלה לנסות ולכוון אותך כך שאולי תצליחי, בהתנהלות אחרת, לשנות משהו באופי שלו, גם מבלי שהוא יגיע לטיפול. ואם לא, שיעזור לך לאסוף את הכוח כדי להיפרד.