אובססיה בקשר: מה עושים?

שלום,
יש לי חבר מזה כשנה, אני בת 21 והוא בן 22.אני מאוד אוהבת אותו, כשאני איתו אני מרגישה רוגע, ומעין שלווה נפשית עמוקה... כאילו, שום דבר לא מעניין אותי חוץ ממנו... כשאנחנו ביחד אנחנו מסתדרים.אנחנו גרים במרחק נסיעה של 20 דק', ובכל פעם אחרי שיום שלם נניח אנחנו ביחד, ונפרדים כל אחד לביתו, אני נהיית עצבנית ומתחילה לריב איתו. אני מרגישה שאולי נהייתי אובססיבית, שאני צריכה ואתו תמיד איתי. מעצבן אותי שהוא לא נמצא בקירבתי.זה נורא מרגיז! מה זה אומר לפי דעתך, ובעיקר, מה ניתן לעשות במצב שכזה? כי ממש לא כיף לי להיות במקום הזה... תודה מראש, מירי

מירי יקרה,
אם נתעלם מההבט הקליני של המושג 'אובססיה', אז התשובה הפשוטה היא כנראה שכן, את הופכת להיות קצת אובססיבית. הסיבה היא כנראה חרדות ממצב שבו אינך בשליטה. כי כשהוא אינו לידך הוא, פוטנציאלית לפחות, עלול לעשות מעשים שאולי לא ימצאו חן בעינייך. אני חושש שאת כל כך רוצה אותו, עד שהאפשרות הזו מפחידה אותך. ולכן, כך אני חושב, את בוחנת אותו ואת הגבולות שלו, הן מתוך הצורך לדעת מה הוא עושה כשהוא לא לידך, והן מתוך הצורך לוודא שהוא רוצה אותך גם אז.אני לא יודע אם לחבר שלך יש חלק בחוסר הבטחון שלך, אבל בודאי שלך יש. היתרון של מה שאת עושה הוא שזה נותן לך שליטה טובה גם על הזמן הפנוי שלו (זה שבלעדייך), וגם מידע מדוייק יותר על מה הוא חושב עליך, ובעיקר כאשר את מלחיצה אותו, כי הרי אי אפשר למדוד את עוצמתו של קשר, מבלי למתוח אותו. החסרון של מה שאת עושההוא שאם תמתחי אותו יותר מדי, הוא ייקרע. אמנם תדעי אז בדיוק מה היתה עוצמתו של הקשר, אבל תישארי בלעדיו.אם כל מה שכתבתי נכון, מירי, זה אומר שאת צריכה לאמן את עצמך להתאפק, ולהתחיל לסמוך לא רק על עצמך, אלא גם על החבר שלך. אמנם תדעי פחות, אבל הקשר יתחזק ויהיה יציב יותר. שיווי המשקל בין הבדיקות שלך שעלולות לערער אותו, לבין הכייף של הקשר שלכם, המייצב אותו, תלוי ביכולת שלך להתרגל לאיפוק רב יותר. התחילי באיפוק של חצי שעה, לאחר שאתם נפרדים, התרגלי לזה כמה ימים, והמשיכי אחר-כך בהגדלת המינון בחצי שעות (ועכשיו אני מרגיש כמו רופא הנותן לך מינון לגלולות), עד למינון ששניכם תרגישו בנוח איתו.