אובדן שליטה בזוגיות

שלום,
אנו בני 38 שני ילדים קטנים והריון שלישי.לאחרונה בעלי נטש עבודה לטובת עבודה כעצמאי.הוא קיבל מזה משבר והחליט שעל הדרך הוא רוצה גם לבחוןאת היותו בעל / אב / חבר במשפחה שלנו.הוא שינה התנהגות מן הקצה אל הקצה. מבעל אוהב, תומך, מפרגן הוא הפך לקר ומנוכר, הוא ישן בסלון הבית מזה מספר חודשים (בתחילה בגלל תינוקת שהיתה רגילה לישון במיטתנו אך נלחמתי על מנת להרגילה לחדרה על מנת שלא לפגוע בזוגיות אך זה לא הועיל לי לצערי).מבעל שהיה מתקשר אלי אינספור פעמים ביום (שנינו עובדים בקרבת מקום) הוא מתקשר בקושי פעם ביום ומשתדל לדבר רק על הילדים. כלומר שיחות אינפורמטיביות. ולדעתי הוא מדמה לעצמו מצב של גירושין.אני חיה כך כבר כחודש, אני במשבר עמוק, אני בוכה ולעתים גם לידו כי אין לי שליטה על כך. אני מאוד אוהבת אותו ואני חווה אובדן רציני של החיים שהיו קודם. כנראה שחייתי בבועה. אנו נשואים משנת 2004, מכירים כשנתיים קודם.אני מרגישה מרומה, פתאום הוא אומר שאינו יכול לשאת אותי על גבו, שאולי לא מתאים לו כל הקונסטלציה של חיים במשפחה, או היחסים איתי.ומוכן לשוחח על כך רק לאחר שאלד בעוד כחודש אני צפויה ללדת.לא פיללתי שבחודש שמיני להריוני דווקא כשאני מרגישה בשיא פריחתי, אני מרגישה בשיא בריאותי, מרגישה מעולה (גם יחסית לגילי) אז כעת אני צריכה לשבת לעתים ולמרר בבכי על החיים שהיו שאני מוכנה לשלם הון על מנת להחזירם. בעיקר כשלא היה אירוע דרמטי ביחסים כגון מריבה, בגידה וכו' אלא הוא שינה עבודה והחליט לעשות סדר פסח בחייו.......אני חשה בגידה, הפנית עורף לאחר שתמכתי בו בכל שלב שעבר בעבודתו הקודמת, בקידומו, יציאתו לקורסים, בלימודיו (למד תואר בעקבותיי) עד לפני מספר חודשים דירבנתי אותו לעבור בחינות גמר וכו'.אני חשה פגועה, נבגדת, מתוסכלת ועצובה מאוד, יש לי כל הזמן צורך לבכות וזה מקשה עלי ללכת לעבודה כי ישר רואים עלי שאני בוכה (ואפילו כעת).אתמול ביקשתי שיעזוב את הבית אך הוא מסרב, יתכן ובגלל ההריון.אך אני משתגעת במצב זה. אני בדיכאון.מה לעשות? תודה.

ענבל יקרה,
לא רק שהחיים שלך השתנו בבת אחת, ולא רק שנפגעת, עושה רושם גם שאיבדת שליטה על מה שקורה מכאן והלאה, וזה הופך את הכל לקשה עוד יותר. כי גם אם ביקשת שיעזוב, הוא מסרב, כך שאפילו בזה את לא שולטת, ביכולת להישאר לבד.אני לא בטוח שאת רוצה להישאר לבד. את רוצה את האהבה מחדש. אני לא יודע מהי הסיבה להחלטה שלו או להרגשה שלו, כי לא סיפרת לי, וכנראה אינך יודעת.יש בעיה, ושניכם מודעים לזה. אני מציע שתלכו לייעוץ זוגי, שבו גם אם לא תצליחו לתקן את מה שיש (אבל אולי כן), לפחות תגיעי למודעות של התהליכים שקורים, ותוכלו, בעזרת סיוע מקצועי, לדעת מה לעשות ואיך להתנהל בתנאים שלכם. זה מאד חשוב לך, אז אל תקלי בזה ראש. תזמי, תלחצי, ותעשי זאת.

תודה על התשובה,הבעל במשבר ועל כך אין מחלוקת והוא רוצה שינוי בחייו אך השאלה מדוע גם אותי הוא רוצה להשליך.לציין כי במשך יומיים רצופים הוא טען את אותה טענה והיא שהוריו (הוא בן יחיד) עשו את טעות חייהם ולא התגרשו!!! לציין כי הם זוג בני שישים היום והם די כרוכים אחד בשני ולכאורה יודעים לא לדרוך זה על חולשותיו של זה והם מאוד מאוד קשורים זה לזה. היו לבעלי בעיות תקשורת עם האב והוא ציין זאת בפני אתמול וטען שהוא "לא סבל אותו". שוב, בעלי חזר במשך יומיים על הטענה כי זוג שאינו מסתדר (רמז עלינו כנראה...) עליו להתגרש על מנת לא לפגוע בילדיו....האם מכאן ניתן להסיק כי הוא כבר גמר בליבו להתגרש??תודה שוב מקרב לב...

ענבל יקרה,
הלוואי והייתי יכול לקרוא כליות ולב מבלי להכיר במי מדובר. ואת מכירה אותו ולא יודעת. לכן, הצעתי את מה שהצעתי במכתבי הקודם. קראי אותו שוב, בבקשה.