אהבה חד צדדית: מה עושים?

שלום,
אני בחורה בת 20, ויש לי חבר בן 22 כבר שנתיים אבל לא שנתיים מלאות. אנחנו מרבים לריב ולהיפרד המון וכל פעם מחדש לחזור אחד לשניה.אני מאוהבת בו כבר 3 שנים, בתחילת הקשר הוא לא אהב אותי ונפרד ממני והיה עם מישהי אחרת ואז הבין שהוא רוצה אותי ולא אותה. חזרנו להיות ביחד אחרי תקופה קצרה ועם הזמן הוא התאהב בי גם, שנינו מאוד מאוהבים אחד בשני.הבעיה היא שאני רבה איתו המון המון פעמים ובוכה ונפגעת.. אני לא יודעת איך להתמודד עם זה, הוא כל פעם אומר שהוא ישתנה בשבילי ואז אני רואה את השינוי לכמה ימים, ושוב חוזר חלילה. הרבה מאוד דברים מפריעים לי בו, ותמיד האמנתי שאהבה מנצחת הכל ואנחנו יכולים להתגבר על הבעיות, ישבנו כמה פעמים ודיברנו, וכתבתי לו איזה דברים מפריעים לי בו והוא אמר שהוא ישתנה. ולרגע נדמה שהקשר משתפר ואז שוב משהו קורה ואני נפגעת, בוכה, מתעצבנת ונפרדת. זה מגיע לרגעים שאני ממש מקללת אותו ואומרת שאני שונאת אותו ושאני לעולם לא אחזור אליו. הלב שלי נשבר כל כך הרבה פעמים בגללו.... אבל אני כן יודעת שהוא אוהב אותי, והרבה פעמים ראיתי את המאמצים שהוא עושה כדי להשתפר אבל זה לא מספיק, זה חוזר בחזרה.בבקשה... מה אני יכולה לעשות? תעזרו לי..... אני ממש מתוסכלת ומיואשת.כרגע אנחנו לא ביחד כבר מיום חמישי שעבר אבל הוא ממשיך לשלוח הודעות ולהתקשר, בהתחלה השתדלתי כמה שיותר לא לענות לו, אבל בסופו של דבר זה נשבר בימים האחרונים והוא אמר לי שהוא בא אליי ולא האמנתי לו כי אחת הבעיות הגדולות שהיו לנו בקשר זה שהוא לא היה בא אליי, ממש לעיתים רחוקות ורק אני הייתי באה אליו וישנה אצלו כל הזמן, ואנחנו גרים ממש קרוב אחד לשני. בסופו של דבר הוא התקשר אליי ואמר לי שהוא בחוץ ושאני אפתח את הדלת ( בשעה 1 בלילה ) והוא באמת בא... והוא נשאר לישון אצלי והתשוקה והגעגועים היו יותר חזקים ממני.. חשבתי שהרגשות שלי כלפיו דעכו אבל טעיתי... זה סתם בראש שלי. מה אני יכולה לעשות? אנחנו בדיחה מבחינת האנשים מסביבנו, כל פעם שאני אומרת שנפרדנו אומרים לי "מחר אתם תחזרו".סליחה שכתבתי כל כך הרבה, אבל אני באמת כל כך מיואשת אני לא יודעת מה לעשות !! :(

את יקרה,
האהבה לא מנצחת את הכל. למרבה הצער. לפחות לא אהבה חד צדדית. ואהבה... אם היא בעיקר הצורך שהצד השני יהיה איתי, ולא שלצד השני יהיה טוב, היא יכולה להיות סוחפת, אבל לא מספקת. אני לא יודע אם את פגיעה מדי או לא, כי הדבר היחיד עליו דיברת, שהוא בעייתי מבחינתך, היה שאת הולכת לישון אצלו, ושהוא כמעט שלא מגיע אליך. האם מדובר ברגישות יתר שלך, ובנסיון שלו לשמור על עצמאות? – לא יודע. אולי.אבל גם יכול להיות שמדובר בגבר שכל מה שהוא רוצה זה שתהיי שלו, אבל לא מוכן להשקיע שיהיה לך טוב. האהבה שלך מנצחת, אם את מוכנה לוותר לו. האהבה שלו לא מנצחת, אם הוא לא מוותר לך.

עד עכשיו המחשב שלי היה בתיקון, כל כך רציתי לראות כבר מה כתבת.אני רגישה מדי. באמת, יש לי רגישות יתר אבל אני מנסה כל הזמן להתמודד עם זה...אמרתי שהבעיה העיקרית היא שכל הזמן אני באה אליו וישנה אצלו, והוא כמעט ולא בא אליי, ממש לעיתים רחוקות מאוד. וחשוב לי שהוא יהיה אצלי לפעמים, ויתחבר קצת למשפחה שלי, וישב איתנו בקידוש, ויראה איתנו טלוויזיה וכאלה דברים...אבל יש עוד הרבה מאוד דברים שמפריעים לי אצלו כמו למשל שכשהוא עם חברים הוא יכול לא לדבר איתי שעות על גבי שעות, כאילו הוא שוכח ממני, ושהוא לא משלב חברים עם חברה ביחד, גם לעיתים מאוד רחוקות, כשהוא יושב עם חברים ואני שואלת אם אפשר להצטרף הוא ישר שולל את האפשרות ואומר "לא, זה לא מתאים." והסיבה שהוא אומר את זה בעיקרון, היא שזה פגישת גברים, זה מאוד שטותי וילדותי. אני מבינה את זה שמדי פעם הם רוצים להיות רק בנים ולהיפגש, אבל מדי פעם צריך לשלב ביחד. אותו דבר לגביו שיצטרף לחברים שלי מדי פעם אבל הוא לא עושה את זה חוץ מביום הולדת שלי שהוא בא יחד עם חבר. אני כל כך מתוסכלת, אני בדכאון. אני לא יכולה להסביר כמה שאני אוהבת אותו. אוהבת ושונאת. כל כך הרבה דמעות נשפכו בגללו, והדברים שהכי משגעים אותי זה שאם אני כועסת על משהו או נפגעת, הוא יעשה טובה שהוא מתייחס ועונה לסמסים או מקשיב למה שאני אומרת, אני מרגישה כל כך הרבה פעמים שלא אכפת לו ממני. ואז אני עוד יותר נפגעת אפילו שהכעס שלי התחיל ממשהו מאוד שטותי וקטן, זה הופך להיות מאוד גדול וקיצוני בגלל היחס שלו. אפילו עכשיו כשאנחנו לא ביחד אנחנו שוב מדברים מדי פעם, רבים, כועסים, צועקים, מקללים, זה פשוט נורא. אומרים דברים מאוד קשים ויכולים פתאום אחרי זה להיפגש ולהתחבק. והוא אומר לי "טיפשונת שלי, אנחנו נתחתן בסוף את לא מבינה?" :(אני מצטערת שאני כותבת כל כך הרבה, יש לי הרבה על הלב.הדבר שכל כך מפריע לי עכשיו זה שאני מרגישה חסומה רגשית, כאילו אני לא יכולה לפתח רגשות לשום גבר אחר פתאום, כאילו הוא חסם אותי. אני לא מרגישה שאני יכולה להמשיך הלאה... אני הייתי מוכנה למות בשבילו גם אם צריך. אהבה עצומה, באמת..... מה עושים? איזה ייאוש..

את יקרה,
אכן, עושה רושם שמדובר בשילוב לא מוצלח של רגישות יתר שלך, עם גבר עצמאי ולא זוגי במיוחד. בניגוד לך, הזוגיות אינה מרכז עולמו. הוא מפריד בין חייו איתך לחייו בנפרד ממך, כמו למשל, חייו עם חברים. את הרבה יותר טוטלית בזוגיות שלך, וכל רגע בחייך הוא רגע זוגי, בין אם את איתו ובין אם בנפרד. לא פלא שיש ביניכם אי התאמה, קונפליקטים, וחיכוכים על הרקע הזה, כי את מנסה להפוך אותו למה שמתאים לך, ולא מצליחהובאשר לצרכים שלך, את מקבלת ממנו מסרים כפולים, שהם נעים בין כעסים נוראיים והתרחקות ממך, לבין "הרי נתחתן בסוף". והרי גם אם תתחתנו בסוף, תהיו במערכת הזוגית שלו, לא שלך.את פגיעה מאד, את טוטלית מאד. אני מציע לך ללכת לייעוץ אישי, לבד. בגלל שני דברים: האחד, ללמוד להרגיע את עצמך, כי את נמצאת עמוק מדי בתוך תחושות של חוסר אונים, חנק, ואולי גם אין מוצא. השני, שאם את נשארת איתו, ללמוד להישאר איתו מבלי להרוס את הזוגיות שלכם בדרך, מה שאת אולי עושה היום בגלל הלחץ שלך.

הנה ושוב אני בוכה.. כל כך רגישה.. זה כזה מעצבן. קראתי את זה ופשוט לא עצרתי את עצמי.תודה רבה על ההתייחסות. באמת.איפה ייעוץ אישי? אני חיילת, אתה מתכוון קב"ן פשוט? כי אני כן הולכת בגלל מצב נפשי לא טוב מכל מיני סיבות.הייתי בתקופת דכאון בכיתה יב', כמעט לא הגעתי לבית הספר, קיבלתי מפסיכיאטר כדורים נוגדי דכאון, ציפרלקס, אפילו שכל כך לא רציתי להיות על טיפול תרופתי אבל לא הייתה לי ברירה, רציתי לנסות לקבל ציונים טובים ולהתרכז יותר.ובעצם מי שהוציא אותי מזה, זה הוא. כשהתחלתי להיות איתו פשוט הרגשתי מאושרת עד השמיים והפסקתי לקחת את הכדורים האלה על דעת עצמי.וכל פעם שיש בינינו ריב ושאני נפגעת, אני מאוד מאוד מאוד קיצונית.

את יקרה,
הנה... מידע פשוט, כמו הגיל שלך, והעובדה שאת חיילת, שיכול לעזור לי להבין אותך. כי זה גם יכול להיות הסבר מדוע הבחור, החבר שלך, עדיין עסוק הרבה עם חברים, ופחות בזוגיות. לחלק מהגברים זה עובר עם הזמן וההתבגרות. חלק אחר של הגברים נמצא מראש עם פחות חברות גברית צמודה, ופנוי לזוגיות. ואחרים – יישארו תמיד עם הצורך הראשוני של מסגרת חברות גברית (שבעידן שלנו אומרים שהיא פחות "בוגרת" מזוגיות, וכנראה משום שמבנה החברה שלנו סובב סביב זוגיות, ולא סביב חברת ציידים או רועי צאן). זה עניין אינדיבידואלי. אלא שאת רגישה ורוצה אותו כבר בוגר, מתחשב, רגיש ומגיב מהר לכל צורך שלך.בהחלט יכול להיות שהוא בחור טוב. אבל העובדה שהוא "הוציא אותך מזה" היא בעיקר משום שכך את מרגישה ברגעים הטובים של הזוגיות. העובדה שיש לך אהבה, ושהיא טובה כאשר היא טובה, היא שמוציאה אותך מזה. אלא שאת צריכה להתמודד עם אהבה שהיא לא תמיד טובה, אלא לפעמים רק "בסדר". כי את זה את לוקחת לפגיעה, ולמסקנה שכביכול הוא כבר לא אוהב אותך, וליאוש. מכאן הקיצוניות שלך.טיפול פסיכיאטרי לבדו, כלומר, תרופתי, לא יהיה לך מספיק טוב, אם אכן קיימת בעיה הדורשת טיפול תרופתי. חשוב לך יותר טיפול אישי, שגם אם הוא בצד הטיפול התרופתי, הוא זה שאמור ליצור את הייצוב הנפשי שלך במצבים משתנים. אני לא יודע אם קב"ן יעבוד איתך על זה, כי אני לא יודע מה מסגרת הזמן והנושאים שבהם תוכלו לעבוד ביחד, אבל אם את הולכת בכל מקרה, הכניסי גם את זה לטיפול אם זה לא היה קודם.

קודם כל ד"ר, המון תודה על ההתייחסות וההשקעה בתגובות שלך ובקריאת ה"חפירות" שלי (:כן, אני אתחיל לדבר על זה יותר עם הקב"ן, רק התחלנו את הפגישות שלנו, פגשתי אותו סה"כ פעמיים, והטווח בין פגישה לפגישה הוא חודש.לגבי עניין הבגרות- כן, פה לא חידשת לי שום דבר, אני יודעת שגברים לוקח להם בדר"כ יותר זמן להתבגר מאשר לבנות. הוא אומנם יותר גדול ממני בשנתיים אבל אני הרבה יותר בוגרת ממנו. אני חושבת שהקשר שלנו כבר בלתי אפשרי. אתמול נפגשנו משום מה... ושוב רבנו, ורוב הזמן אני מרגישה שהוא לא מכבד אותי בצורה שהוא מדבר ומתנהג אליי, כשאני הכי כיבדתי אותו, ועשיתי בשבילו דברים. אני מרגישה שנוצר מן זלזול בינינו וחוסר הערכה כנראה מרוב כל הריבים שהיו לנו. ממש רבנו אתמול אפילו שאנחנו לא ביחד והלכנו בלי לומר שלום. לא אכפת לו ממני.אני רוצה להתנתק ממנו סופית ולהמשיך הלאה אבל באמת שאני מרגישה חסומה רגשית. וכל פעם שאני מנסה להתנתק משהו מתפקשש. היום הוא התקשר ושלח הודעה וסיננתי, אני מצליחה להתנתק לאיזה יום, יומיים, ואז שוב הכל נשבר. אני מקווה שאני אצליח הפעם....תודה על הכל ד"ר, אני מאוד מעריכה את זה.