אדם סגור: ניתוח והתמודדות

אני בת 39, כ 3 שנים בקשר זוגי ללא נישואין שהיה נהדר, הייתה בו אהבה ענקית מצידי לפחות וגם מצידו( הוא נהג להצהיר עליה הרבה)ותשוקה הדדית. היו לנו חיים נהדרים של עשייה , חוויות משותפות, צחוק, עניין והתפתחות . חווית הקשר הייתה טובה. בן זוגי שיש לציין כי הוא גרוש+ ילדה( שחיה בחול) לא הצליח לתת מענה לצרכי למסד את הקשר ולהביא ילד, הוא ענה תמיד ב:" מתישהו נעשה את זה". בן זוגי לא היה שותף רגשי שלי , ולא ניכר כי הוא חולק את אותם החלומות שהיו לי לגבי העתיד שלנו. היית מועקה באויר אך יחד עם זאת השגרה שלנו הייתה שמחה ומספקת.לפני מספר ימים הוא פשוט זרק אותי מהבית, בלי להסביר כאשר הוא אומר:" אני לא רואה אותך כמי שהולכת איתי עד הסוף" פרט לזה לא אמר דבר! זעקתי את הבכי שלי לשמיים, הקאתי, והוא אפילו לא ניסה להרגיע אותי. למרות שידע שעצם המהלך הזה יגרום לי לאבד את הכל- בית, לקוחות, את אהבתי אליו, ועוד דברים שאני לא רוצה לפרט , היינו יחד 3 שנים מלאות ועמוסות בחוויות חיים משותפות, והוא לא ראה לנכון אפילו להתנצל על הפרידה . לא היו לו מילים ולא הסברים , רק שקט סטרילי. עלי לציין כי יצרתי איתו קשר לאחר שבועיים ושאלתי אותו אם הוא עדיין אוהב אותי והוא ענה :" אני לא חושב"..וזהו! שוב , אין מיליים, כאילו לא הכיר אותי מעולם.וזה מוזר מאד כי חודשיים קודם ליום ההולדת שלי כתב לי " מתי תביני שאני אוהב אותך ומתאהב בך כל יום יותר ויותר), וגם מסרונים של הצהרות אהבה גדולות ועוצמתיות!מאז חלפו יותר משבועיים והוא לא מצא לנכון לנמק לי אפילו במייל ביתר רצינות את הסיבה לפרידה הקרה הזו, טון הדיבור שלו בפרידה היה קר ומנוכר, כאילו לא הכיר אותי מעולם. יום לאחר הפרידה היה אמור להתחיל בטיפול פסיכולוגי בשל אותה הבעיה שבלספק לי תשובות לגבי מיסוד הקשר והבאת ילדים- הוא דאג לסיים את הקשר בלילה לפני הפגישה הראשונה עם הפסיכלוג.אני רוצה להבין יותר את ההתנהגות זו מכוון שחיי נהרסו מבחינות רבות, ומכוון שאני לא מצליחה להתאושש בשל השאלה הגדולה הזו שמרחפת בתוך נשמתי. אציין שבן זוגי היה אדם סגור, שאינו חולק את רגשותיו עם אף אחד, אין לו חברים וקשריו עם משפחתו קורקטים ונטולי רגש.

מיכל יקרה,
אני חושב שנתת את ההסבר הממשי ביותר שאת יכולה לשאלה שלך בכך שתארת אותו כאדם סגור מאד. אולי אפשר לעשות אנלוגיה ציורית לקליפת כדור הארץ, שהיא קרה וקשיחה כלפי חוץ, והמון לבה רותחת בפנים, שקשה מאד לדעת עליה מלמעלה. ואז, עם כל המתחים הללו, פתאום יש רעידת אדמה חזקה. אלא שאצלו, גם ברעידות אדמה, כל מה שיוצא החוצה קופא מיד, פני השטח השתנו לגמרי, אבל אין לך סימנים על הכוחות שהביאו לשינוי הזה. פניו והמילים שלו אינם מסגירים את מה שמתחת. אולי כי חלק גדול מזה הוא לא יכול, ואולי כי הוא חרד מחשיפת רגשותיו או מתן הסברים, ואולי כי הוא חושש מעימותים שכרוכים, אולי, בצורך להסביר.ההשפעה עליך, היא, כמובן, קשה מאד. כי חיית עד לפני מספר ימים במציאות אחת, ופתאום המציאות התהפכה, על התקוות שלך, והציפיות שלך, ואת אפילו לא יודעת למה. את אפילו לא יודעת אם עשית משהו לא טוב, ואת אפילו לא יודעת איך לתקן, אם את צריכה בכלל לתקן, בפעם הבאה, כאשר זו תגיע. חוסר ודאות על איך להתנהל הוא דבר הרסני, ובשילוב עם הציפיות שהיו לך (ואני מרשה לעצמי לומר זאת) – עוד יותר לפי מה שמצפים מאיתנו בתבניות החברתיות שלנו (שפעמים רבות אנחנו רואים את עצמנו כחלק מהמשחק הזה, ומרגישים טוב רק בתוכו), שלפיהן, לכאורה, זו היתה הזדמנות של הרגע האחרון – ואז זה הופך להיות קשה עוד יותר.ברור שככל שתשתקמי מהר יותר, כך ייטב לך. אני חושב שגם את מבינה את זה. אלא שבאופן טבעי – כי הרי זה קרה רק עכשיו ובאופן כל כך פתאומי – אני חושב שעוד לא השלמת עם המציאות החדשה. חוסר הידיעה אולי שומר בך את התקווה שאולי הוא יתחרט, וזה מקשה עוד יותר על השיקום. הסיקי את המסקנות. יש לו כנראה קשיים בהרגשת אמפתיה לזולת, גם כשהוא זולת קרוב, ובודאי בהבעת רגשות. לכן, ממילא יהיה לך קשה מאד לחזור ולתת בו אמון אם יתחרט.תני לעצמך זמן להתאבל. זה בסדר, וטבעי. אבל אם תרגישי בעוד שבועיים-שלושה שאת לא רואה כיוון יציאה ממנו, אולי כדאי שתלכי לטיפול, כדי לסייע לך לעבור את זה מהר יותר.