קשיים בזוגיות בגיל 40

אני גבר..חי בזוגיות עם אשה כבר שנים רבות,נאמר זוגתי. הקשר לא החל באהבה מצידי אלה בחיבה ,אולי מצידה היתה אהבה.יש בינינו קשיי הבנה וכימיה מהרגע הראשון,היא תמיד פירשה אותם בכך שאיני בסדר שאני טועה,איני חף אך מעריך עצמי כאינטלגנט להבין חסרונותי אך לאור ניסיון במערכות בעבר מעולם לא הייתי עם בחורה לטווח רחוק כשלא חשתי כימיה ענין משיכה. לא חשבתי שזה התפתח לקשר צמוד,איכשהו בלחץ מתמיד מצידה זה התגלגל לכך ומצאתי עצמי מושפע ללא הסבר וללא כושר החלטה משלי,נורה אדומה נדלקה כבר בתחילה לגבי שטלתנות ואי ראית צרכי האחר אבל ניסיונות לעזוב נתקלו בכל התגובות ממניעה פיזית ועד משחק על רגשי אשמה,תמיד חזרתי עד שתירגע ואז לא יכולתי שוב לעזוב. אין ביכולתי לתת לה כאשה החום ואהבה המגיעים כי אין בי רגש זה כלפיה ואיני זייפן למרות שהלוואי וכן כי איך אפשר כך,היא מתכננת בונה ומניעה הכל ואני בעצם לא אחראי או מכוון כלום וגם אם כן זה מתוך כפיה עצמית כי אין את הביחד התחושה של מטרה משותפת, נתקענו במין איכפתיות הדדית אבל לא זוגיות והתבגרנו ועתה לחוצים לילדים זו הדקה ה90 ואני מפחד שיהיה ילד ויגדל בבית חד הורי בסופו של דבר. ומאידך הגיל בעיקר לאשה מחייב זאת.,כי האם אוכל להמשיך לחיות כך אני בספק.וגם לה מגיע חום.מאידך עזיבה כעת תהווה הרס חייה. ואולי שלי גם,ובהשארות קשה לי להאמין שילד יהפוך אותנו זוג מאושר-מעולם לא היינו..אנו באים מראש אחר לחלוטין ועל זה ההתנגשויות.אשמח לחוות דעתך-אנשים אומרים לי עשה ממה טוב לך אך יש עוד אדם במשוואה ויש מחויבויות.

לא ציינתי אנו בגילאי 40היא יודעת מה אני מרגיש,ובאמת משתדלת לאחרונה אך לכל אחד האופי שלו.פרידה כמובן תשפיע על שנינו כלכלית גם,היא מבחינתה נוהגת כאילו הכל רגיל וההיסוסים בלשון המעטה שלי לא קיימים,או שהם סתם טיפשיים. כולם חיים כך לדעתה.

מור יקר,
אנא ראה את תשובותי לשאלה דומהכאןוכאן.בסופו של דבר, לא פעם אנחנו עומדים בפני החלטה שמה שלא נעשה יהיה לא טוב, או לפחות לא רק טוב. אבל כשצריך לעשות החלטה כזו, צריך לשקלל את הרווח וההפסד, כמו גם את ההשלכות הרגשיות של כל אחת מהאפשרויות, ואת הדרכים והיכולות להתמודד איתם. וכשאין ברירה, להחליט, כי לפעמים עדיף להחליט מאשר לא, בשל הזמן המתכלה והולך.