יחסים בגיל 21: דפוסי התנהגות

הייאני בת 21 ואחת אוטוטו, נראת טוב מאוד בעלת חוש הומור, מוקפת תמיד בחברים ולא ביישנית בכלל, אך משום מה אני לא מצליחה להכנס למערכת יחסים רצינית, ותמיד כשנראה שזה זה אני בורחת או מבריחה את הצד השני...אני בטוחה שזה קשור לקשר הקודם שלי שבו ההורים שלי (שהם מאוד פרימיטיביים) הפרידו ביני לבין החבר האחרון שלי, כי הם תמיד מתערבים ומביעים את דעתם, לכן אני נמנעת כרגע להכנס לקשר למרות שאני מאוד רוצה... ומפחדת להביא מישהו הבייתה בגלל התגובה שלהם .בנוסף אני בחורה בתולה וכנראה זה מבהיל את הבחורים שאני יוצאת איתם ובסופו של דבר או שזה קשר של סתם סטוץ קטן או שהם מנתקים את הקשר.השאלה שלי היא: איך ליצור מערכת יחסים עם גבר מבלי להבריח אותו?מה אני לא צריכה להגיד/לספר?האם עצם העובדה שאני בתולה צריכה לעניין את הצד השני בתחילת הקשר? זתומרת לשים את כל הקלפים על השולחן על ההתחלה?

סילביה יקרה,
תרשי לי להרגיע אותך. זה לא שאת באה ושואלת את השאלה הזו בגיל 30 או 40. את בת 21, כאשר מספר השנים שבהן את פנויה ליחסים עם "גברים" הוא עדיין קטן מאד. אל תיכנסי לפאניקה, כי עדיין אין לך מספיק נסיון כדי להצדיק מחשבה שזהו "דגם התנהגות" קבוע. יכול בהחלט להיות שהגברים שבהם נתקלת, לא התאימו לך. אני מבין את הקושי שלך להביא אותם הביתה, אבל כל עוד את גרה בבית, תצטרכי למצוא אולי סידורים אחרים.בתולים: את לא הבתולה היחידה בגילך. אני לא חושב שאת צריכה להקדים ולספר, כי כאשר את מספרת את זה בשלב מוקדם, את כאילו אומרת: הייתי רוצה לעשות את זה אתך, ולכן אני "מזהירה" אותך מראש. החשש של גברים מבתולים הוא בשל ההבנה או המחשבה של גבר שהנה, אם את "מקריבה" משהו כזה למענו (כלומר, עושה איתו משהו שלא עשית עם אף גבר לפניו), סימן הוא שהוא מאד חשובים לך. זה גורם או עלול לגרום לו להרגיש יותר מחוייב לקשר איתך, ואם הוא לא מתכוון לזה, הוא יחשוש. כך שנראה לי שאם כבר, אז פה ושם זו תהיה מסננת כנגד אותם גברים שפוחדים להתחייב (אבל לא כנגד אותם גברים שישמחו להתגאות בכיבוש אשה בתולה). לכן, כאשר ברור לכם שאתם הולכים לעשות את זה, ספרי זאת אז. להערכתי, אין סיבה לספר זאת קודם, אבל זו רק דעתי, והדבר הנכון יכול אולי להשתנות בהתאם לנסיבות.