זוגיות בגיל 20: לחץ חברתי וחיפוש אחר קשר

אני בת 20 ועד היום עוד לא היה לי חבר. אני טיפוס יחסית ביישן.למרות שבשנים האחרונות התחלתי יותר להיפתח לאנשים, אני לחוצה ע"י אנשים שאני נמשכת אליהם. לא מסוגלת להתנהג לידם בטבעיות. אני כמעט ולא מדברת איתם, לא יודעת מה לומר להם, איך להגיב להם, פשוט דג לידם. פוחדת להגיד משהו שיוציא אותי מוזרה. חשוב לי מה הם יחשבו עליי. ליד אחרים אני הרבה יותר פתוחה.ברור לי שכדי להתחיל איזשהו קשר עם בנים אני צריכה קודם לתקשר איתם, אבל אני לא מצליחה לעשות את זה. מה אפשר לעשות?

נטע יקרה,
אמנם בתקופה שלנו, בחברה התל-אביבית לפחות (כסמל לחברה הישראלית הפתוחה המוחצנת), זה נראה כאילו את לא בסדר, אבל גם בחברות ישראליות רבות אחרות, ובודאי אלו שלפני שנים רבות, כמו אלו שאני גדלתי בהן (כן, בתל-אביב), זה דווקא היה בסדר ודי נורמלי. ובזה אני רוצה לומר: זו לא סיבה להיכנס לחרדות. לא העובדה שלא היה לך חבר עד עכשיו. כי אולי כניסה למעגלי זוגיות מוקדם מדי עלולה לגרום ליצירת דגמי התנהגות וערכים זוגיים שגויים, כי בני נוער מתנהלים יותר על פי גחמות והם פגיעים יותר, וזה עלול להשפיע על האופן שבו הם יראו זוגיות בהמשך. כך שאין סיבה להיכנס ללחץ בגלל העניין הזה.אלא שאת אומרת משהו נוסף, שבאמת צריך להקשיב לו ולחפש לו פתרון - והוא שאת ביישנית יחסית, וחוששת לכן שתתקשי ליצור קשר בהמשך. בזה, באמת, רצוי לטפל. אולי. ואני מוסיף את האולי הזה, כי יש לו משמעות: את בת 20. אחרי צבא? - אולי. ומה עם לימודים? האם את לפני לימודים? כי חיים סטודנטיאליים יכולים לאפשר לך ליצור קשרים מקשרים שונים עם בני המין השני, החל מידידות ושיתוף פעולה, ועד לקשרים משמעותיים יותר ו זוגיות, בין אם אלה התפתחות של ידידות ושיתוף, ובין אם אלו בנפרד. האופציות גדלות כאשר את בחברה מעורבת, וכאשר יש סיבות רבות ושונות למעורבות חברתית בין מינית. כך שיתכן שזה יספיק, אבל לא בטוח.אם את חוששת, אולי כדאי שתלכי לטיפול לזמן מה - לאו דווקא כאימון (קואוצ'ינג) שידחוף אותך לעשות משהו, אלא יותר כדי לפתוח את הנושא, ולקבל באופן מקצועי פרופורציות של מה נכון ומה לא בחברה, ומה נכון ומה לא נכון לך. ואולי, אם תהיי מוכנה לטיפול ממושך יותר - גם לליווי ביצירת קשרים בהמשך, כדי לקבל את הביטחון, שאולי חסר לך, שאת עושה את הדברים נכון.

תודה רבה!