נישואים קשים: איך להתמודד?

היי אני בת 29 התחתנתי לפני שנה , גרתי עם בעלי בערך שנה וחצי לפני שהתחתנו. יש לנו ילד בן 5 חודשים ואנחנו גרים אצל ההורים שלו בארה״ב, עקב חובות שנכנסנו אליהם בארץ בעלי עובד נורא קשה כ18 שעות ביום על מנת לסגור את החובות וגם לפרנס אותי ואת הילד, אני לא עובדת , אני מטפלת בילד עד שיהיה בן שנה. הבעיה הראשונה היא שאני מרגישה שבגלל שבעלי עובד הוא סוגר על זה את המחוייבות שלו כבעל, אני מבינה אותו שהוא עייף ואין לו כח , אבל אין בינינו כל הבנה בשיחה על זה שחסר לי חום ואהבה וסקס וזמן ביחד, הוא חוזר הביתה וכשאנחנו באים להכנס למיטה הוא מבקש לשים את הילד בינינו , וקשה לי להבין איך הוא לא מרגיש שזה לא נכון ושאני רוצה לישון לידו ושאני רוצה לשכב איתו והוא פשוט מתעלם מהרגשות שלי, שבוע שעבר הוא שכח את יום הנישואין שלנו, ויום לחמורת כשאמרתי לו את זה הוא שוב בא והלך לישון, אני מרגישה פתאום שאולי התחתנתח מהר מדי ואולי הבאתי ילד עם הבן אדם שאני רק חשבתי שאני מכירה , ואת האמת אני איבדתי אמונה שזה יצליח ואני מתחילה לחשוב שעדיף לגמור את זה עכשיו ולא למשוך כי גם כשאני מנסה לדבר איתו הוא מתעצבן ומתצתדק ומאשים אותי ולא מצליח להבין למה הילד צריך לישון במיטה שלו ואנחנו בשלנו, הוא מוותר על כל האינטימיות שלנו כזוג כשאנחנו נשואים רק שנה, אני מאמינה שגם כשאני מסבירה לו את זה הוא פשוט מתעלם או שאומר שאני לא מעריכה את העבודה הקשה שלו, אבל מה בסך הכל ביקשתי לישון איתו בחיבוק ? לקבל נשיקה ?

רונית יקרה,
אכן, לא קל לקיים נישואים כאלה. לא לך ולא לו. לא פלא שאת לא מכירה אותו עכשיו, כי הכרת אותו כאשר התנאים היו שונים. בתנאים של הלחץ הנוכחי, לא פלא שהוא מתנהג אחרת, ולא פלא שהוא מרגיש מותש, פיזית ונפשית. זה משפיע על הזוגיות. ובמצב הנוכחי, יתכן שהוא רוצה את הילד במיטה כדי להרחיק אותך, אבל גם יתכן שהוא רוצה להיות קרוב אליו, כי כמה צ'אנס יש לו לעשות זאת?חשוב שלא תכנסי למאבק מול הילד. חשוב שהילד יהיה חשוב לך כשם שהוא חשוב לו, ושלא תרגישי שאת מתחרה בו. המצב הנוכחי עלול להכניס אותך לתחושת תחרות כזו, וזה לא טוב שיקרה. ויתכן שהדרישות שלך נראות בעיני בן זוגך בלתי אפשריות, ושהוא לא יכול לקיים אותן, ולכן הוא מחפש דרכים כדי להגן על עצמו – שזה אומר בעיקר כמה שיותר "שקט". זה כנראה הצורך שלו, כדי להתמודד עם הקשיים. חפשי, אם כך, דרכים לזרום עם השקט שהוא זקוק לו, ולהשיג את הצורך שלך דרך השקט הזה. כשהוא יהיה יותר שליו, הוא יוכל להתפנות יותר אליך. אל תדרשי את הקירבה שלו, היי פשוט קרובה אליו, ותני לו להתחבר אליך כשהוא יכול. כשהוא יראה שאת מבינה את הקושי שלו, הוא יפסיק להילחם בך. ותזמי, כשאפשר, למשל בסופי שבוע, או בימים שבהם אינו עובד (ועוד מעט כריסטמס), יציאות משותפות שיתנו לשניכם קצת שקט. לא המון פעילות – אלא שקט עם דברים ששניכם אוהבים. סרט + מסעדה לא יקרה, למשל. כשאתם גרים אצל ההורים, לפחות יש לכם בייבי סיטרים צמודים. נצלי את זה.