תקשורת זוגית: איך להקשיב ולהבין

הי, נשואים 17 שנה עם שני ילדים בגיל ההתבגרות. הקשר התחיל בידיעה שיש ביננו פערים רבים אך אני האמנתי שאני אשנה אותו...חשיבה של ילדה. את מקום האהבה תפס הכעס והתסכול אך תמיד היתה ידי על העליונה והאמנתי שהוא תמיד ירצה אותי. פתאום כרעם ביום בהיר הצהיר שנמאס לו. לא יכול עם הזלזול, עם זה שאני מגמדת אותו וכו'. התקשורת גרועה והוא נורא ילדותי, ושטחי. כל החלטה אני צריכה לקחת לבד, כל יציאה משותפת אני צריכה לזום. כמו נמלה עובדת עם רוטינה של עבודה, בית וטלויזיה. אך לשגרה נוסף התחביב שלו לפוקר שממלא אותו ולא משאיר לו שום זמן או רצון לבילוים משותפים. אני טוענת שכל השנים היחס שלי נובע מחיפוש אחר תשומת לב. השיא הגיעה לכך שלא רצה לחגוג עימי יום נישואין וטען שגם לא ניתן לסוע לשום מקום כי אין כסף, אך בשיחה אקראית שלו בטלפון נתן את פרטי האשראי לחופשת פוקר עם החבר'ה...בפיצוץ שהגיע עקב כך טען שנמאס לו ורוצה שנפרד, ופתאום נבהלתי נורא והבנתי שאני לא רוצה, אלא רוצה רק שינוי.ברור לי שאנו זקוקים לעזרה ודחוף, אך הוא לא רוצה. מה לשעות? ככה אי אפשר להמשיך ואופצית הפרידה מפחידה נורא...

יושי יקרה,
יתכן שגם הוא חשב, כמוך, שהוא יצליח לשנות אותך, ושתלמדי להעריך אותו יותר או לפחות לא לגמד אותו, שזו מן הסתם החוויה שלו לפחות בחלק מהזמן (שאולי הוא מעצים עכשיו כדי להצדיק את הרצון שלו להציב לך גבולות או להיפרד). שניכם רציתם הקשבה והערכה, והצרכים הללו עמדו בניגוד - אולי בעיקר כי לא ידעתם לבטא את הצרכים האלה באופן שיכבד יותר את הצד השני, מבלי שירגיש מואשם ובלתי מוצלח. את הרגשת כך, מעצם העובדה שהוא לא הקדיש לך את תשומת הלב שרצית, לא יזם יותר, ואולי גם באופן שבו הוא הביע את ההתנגדויות שלו לצרכים שלך, והוא כנראה הרגיש כך מהאופן שבו ביטאת את מחאתך, ואולי גם נלחמת בו כדי לקבל זאת.נראה לי ששניכם חיפשתם פיצויים לאי שביעות הרצון שלכם במקומות אחרים, ולא זה בזה. את בניהול הבית והילדים על פי רצונך, והוא - בחוץ. עם חברים. ואולי על כך אתם צריכים לדבר. על החסכים של שניכם, ולא בדרך של האשמות, אלא מתוך הבנה משותפת שלא עשיתם זאת מספיק טוב, ושאתם רוצים ומחפשים דרך לעשות זאת אחרת. להביט קדימה מתוך רצון לשינוי, קודם כל של התקשורת ביניכם, ורק אחר-כך של עשייה. אם תצליחו שניכם לומר זה לזה כרגע, שאתם מקבלים את זה ששניכם אנשים אחראיים ולא תעשו שטויות כלכליות או מזיקות אחרות, תוכלו לומר, שניכם - כרגע, אני לא אנהל אותך, וקבל או קבלי החלטות שאני מאמין או מאמינה שתהיינה אחראיות. אבל קודם כל, נדבר על התקשורת בינינו, ניצור הזדמנויות לדבר יותר, ולהיות קרובים יותר זה לזה. כשנקבל ביטחון, נדבר גם על ניהול הבית וההוצאות והילדים וההחלטות המשותפות ביחד, כמו שזוג צריך להיות - זוג מנהלים, עם נטיות ועם יכולות אחרות כל אחד בדרכו, שמנהל בית.