האם להתחתן כשהמשפחה מתנגדת?

היישמי דנה ואני בת 25.יש לי חבר כבר חמש שנים. אני אוהבת אותו, ההורים שלי קצת חופרים לי על זה שהוא לא נראה טוב, שהוא מתנהג מוזר (זז כל הזמן), קצת נשי, רזה מידי.עכשיו בגיל כזה עולות תהיות כמו האם להמשיך עם החבר הראשון לכיוון חתונה. אני רוצה להחליט כי אני יודעת שיכול להיות שההצעה תבוא בשנה הקרובה.אני חושבת שהוא רזה מידי, ואומרת לו, אבל זה לא עוזר. בסופו של דבר אני מאמינה שזה משהו שמשתנה עם השנים.אנחנו באותו ראש, והוא מפרגן, מבין, אכפתי, אבל איך אדע אם לא ניסיתי דברים אחרים? ההורים שלי לא אוהבים אותו וזה כל הזמן חודר אליי ומכניס לי תהיות, כי אני בן אדם שמאוד מרצה את ההורים שלו וחשוב לו מההורים שלו.אני מרגישה שכל פעם שההורים מעירים משהו זה משפיע על המשיכה הפיזית שלי אליו, ואני פשוט מתרחקת ממנו.כיף לנו ביחד, אנחנו גרים אצל ההורים שלו ומסתדרים, אבל איך אדע אם הוא האחד?האם זה סתם רגליים קרות, או שיש פה משהו אמיתי?אני גם כל הזמן שומעת מאנשים על זה שאחרי מע' יחסים ארוכה הם ידעו מה הם מחפשים והמציאה של הגבר המתאים הייתה צמודה לכך.מבחינת שאיפות בחיים, יש לנו אותן שאיפות.מבחינת מין - יחסית טוב, אנחנו לא עושים הרבה כעיקרון בגלל השגרה המעמיסה.המשפחה שלו אחלה איתי. ואני איתם. ממש אחלה. הם רומנים."לקחת הפסקה" וכאלה אחרי 5 שנים.. לא נראלי הגיוני.אשמח לייעוץ. אני יודעת שאין תשובה אחת נכונה וזה מה שקוראים לו "קבלת החלטה"

דנה יקרה,
נתחיל מהשאלה הכללית: האם כדאי להתחתן עם בן הזוג הראשון?אם השאלה הזו מכוונת לסטטיסטיקה של הצלחה, אז אולי הנתון הבא, שמצאתי, יעניין אותך: מי שנמצא בזוגיות ראשונה מאז התיכון, וחיכה עד גיל 25 לפני החתונה, יש לו סיכוי של 78% להשאר נשוי בעשר שנים שלאחר מכן. שזה לא רע.יחד עם זה, אני יכול לומר לך, גם מבלי לבדוק, שזוג שנישא למרות התנגדות של המשפחה, סביר שתוחלת הצלחת הנישואים קטנה יותר מזוג שקיבל את ברכת המשפחה. ולו רק כי הנישואים מתחילים עם יותר לחצים, ועם פחות תמיכה סביבתית, וכי יותר קשה להכיל פגמים קטנים כשיש מישהו שיושב לך ליד הכתף, ולוחש לך באוזן שזה לא מגיע לך. על פגמים כאלה זוגיות טובה יכולה להתגבר בדרך כלל, כי תמיד יהיו פגמים ואי התאמות קטנות, בצד הרבה דברים טובים. ולכן, כאשר הלוחשים שמעל הכתף מעצימים את הפגמים הללו, הם משנים את נקודת המבט שלך, ומשפיעים. אז אמנם לא את זה שאלת, אבל מן הסתם, המשפחה שלך מערערת אותך, ומקשה על הזוגיות שלך.אולי העובדה שאת "כל הזמן שומעת מאנשים על זה שאחרי מע' יחסים ארוכה הם ידעו מה הם מחפשים והמציאה של הגבר המתאים היתה צמודה לכך" כנראה משקפת את המצב הנפשי שבו את נמצאת. שאולי הוא מושפע על ידי המשפחה שלך. אני מכיר גם רבים כאלה שיצאו מזוגיות אחת, משמעותית, ראשונה או לא, ובתגובה הלכו לקיצוניות מנוגדת, מבחינת בן או בת הזוג שחיפשו, וגם זה לא היה מוצלח. אולי גם זה משהו ללמוד ממנו, אם תחליטי להיפרד.העניין בבני משפחה הוא שהם מסתכלים בדרך כלל על השטחי, ועל המוסכמות, על החשיבות הרבה או המעטה שיש לזה (ולפעמים זה כך ולפעמים זה כך, תלוי במה מדובר), ומבינים פחות, יודעים פחות ואולי אפילו מתעניינים פחות במה שאת באמת מרגישה, בודאי שלא יודעים דבר על התחושות שלך באותם רגעים פרטיים ואינטימיים שאולי עושים לך טוב, ולא יודעים מספיק, ואולי אפילו דבר לא, על הפחדים והחששות וההערכה שלך על הסיכוי והיכולת להתאהב שוב ושיתאהבו בך.אם את לא מצליחה לעמוד בפני הלחץ שלהם, והוא משפיע עליך לרעה על הזוגיות, אז אולי את באמת לא צריכה להישאר בה, כי זה משפיע לרעה על הקשר הזוגי שלך, ויקשה עוד יותר כאשר יהיו קצת יותר לחצים. אלא אם את מאמינה, שהם ישתנו עם הזמן וישלימו עם היותו נוכח בחייך ובחייהם (וגם זה קורה), כי הם אוהבים אותך וכי הם סומכים על שיקול דעתך, או שילמדו עם הזמן לסמוך עליך, או כי את חושבת שאת יודעת טוב יותר מה נכון לך, וצריכה בעיקר את הכוח ואת הכלים ללמוד להתמודד מולם, ולהיות עצמאית יותר - כי את סומכת יותר על עצמך גם אם הם לא.