תקשורת זוגית: איך להבין את בן הזוג

שלום רב,
בעלי ואני נשואים כשנתיים, יש לנו ילד בן שנה וכמה חודשים ותינוק נוסף שצפוי להיוולד בקרוב. לא גרנו יחד לפני הנישואין, ואנחנו לומדים להכיר טוב יותר אחד את השני ומתקרבים תוך תהליכים שלעתים אינם פשוטים וכוללים ריבים ולאחר מכן - רגעי פתיחות והתקדמות בקשר, וחוזר חלילה. למרות שלא קל, לדעתי אפשר לומר שהאהבה שלנו מתעצמת עם הזמן.אני כותבת בעניין ספציפי שמפריע לי מאוד ומשפיע על הקשר כולו עקב הכעסים ותסכולים שהדבר גורם לי: בימי שבת בעלי נשאר ער עד מאוחר, ורואה בד"כ סרטים - הולך לישון ב - 3-6 לפנות בוקר, ואז, כמובן, קם רק בצהריים והרבה פעמים גם אחה"צ. זה היה כך גם כשישנתי אצלו לפני הנישואין, אבל בעוד שבעבר לפחות הייתי חופשיה לעשות בזמן הזה מה שבא לי ולקום בעצמי יחסית מאוחר, כיום אני נאלצת לקום מוקדם עם התינוק (ובקרוב - עם שני תינוקות) ולהיות לבד כל הבוקר. בעלי יודע שזה מפריע לי (אולי לא מבין עד כמה), אבל לא חושב שיש משהו לא בסדר בהתנהגות שלו.המצב נהיה גרוע יותר בשבילי עכשיו, בחודשי הריון מתקדמים, כי קשה לי לצאת עם התינוק החוצה כי אין בבית מעלית וזה כרוך בלהרים אותו הרבה, כך שאנחנו יושבים בבית ובשעות האלה, למרות שהתינוק שלי מקסים, אני צוברת ממש כעסים ותסכולים וזה משפיע לרעה גם על המשך היום והשבוע. אציין גם שכשבעלי קם, הוא לא רואה לנכון לשחרר אותי מיד לנוח או לעסוק בענייניי, אלא מתעסק הוא בענייניו, שכוללים ישיבה ממושכת עם קפה וסיגריה, התארגנות ותפילה (כשעה וחצי הכל ביחד). פעמים בודדות קרה שנסענו בשבת לטייל עם הילד, ואני גם לא חושבת שחובה לנסוע כל שבוע - אלא פשוט רוצה שהוא יהיה אתנו גם כשאין עניין מיוחד. אמרתי לו את זה פעמים רבות, קרה כמה פעמים שהוא קם מוקדם יותר ואכלנו ארוחת בוקר ביחד וזה היה ממש כיף וגם אמרתי לו, אבל הוא חזר להתנהגותו הקודמת במהרה. אני חוששת מאוד ממה שיהיה כשיהיו שני תינוקות - אם המצב יישאר כך, יהיה לי הרבה יותר קשה.אני ממש מתוסכלת, ואתמול, למרות שניסיתי לא להתעצבן (קשה לי להתעצבן כשאני סוף סוף רואה אותו ולא בא לי לגרום לאווירה שלילית..) - הכעסים התגברו עליי, הוא שם לב שאני כועסת, שאל למה, ואחרי שסברתי הוא, להפתעתי, במקום להגיב, התכנס בתוך עצמו ולא מדבר איתי. כך שבסוף, למרות שחשבתי אולי להבליג שוב ולחזור לדבר על העניין לקראת השבת הבאה, יצא רק יותר גרוע.אני רואה בהחלט איך השבתות גורמות לקשיים בתוך הקשר כולו, כי כאמור אני צוברת תסכולים וכעסים ולא שמחה כמו שאני מטבעי, זה משפיע על בעלי - שמתחיל לצבור תסכולים גם כן כי התנהגותו מושפעת מאוד מההתנהגות שלי, וכך המצב מידרדר.לא קל לנו לתקשר, אבל אנחנו כן מסוגלים לעשות זאת כשאני לא במצב הזה של הכעס, והיות והדבר העיקרי שגורם לי כרגע לכעס זה השבתות, אשמח אם תתייחסי כרגע ספציפית לעניין הזה.תודה רבה וסליחה על האורך..http://www.starmed.co.il/forum-174/msg-3552374#ixzz1kAcsPMR9סטארמד בריאות

הילי יקרה,
יכול להיות שממש כשם שאת בטוחה שהוא לא מבין אותך, גם הוא בטוח שאת לא מבינה אותו. למשל, שסוף סוף יש לו יום אחד בשבוע שבו הוא יכול "לנוח", שישי מאוחר עד שבת בצהרים, ואת רוצה לגזול לו את "טעם החיים" שלו.נכון שכאשר את כועסת, אולי את גם אומרת דברים חריפים, אבל גם אם לא יכול להיות שעצם הידיעה שאת כועסת עליו סוגרת אותו מלהקשיב. לכן לפעמים נכון יותר לומר לו דברים לא כאשר את כועסת, אלא אחרי, כשאת רגועה יותר. יתכן שאם תהיי מבינה לצורך שלו, לפחות במילים, ואולי פה ושם גם להציע איך ללכת לקראתו, גם הוא יהיה מוכן להקשיב לצורך שלך. את עושה נכון שאת נותנת לו חיזוק חיובי כאשר הוא משתף עצמו יותר, אבל גם חשוב לעשות זאת לא באופן "מחנך", כלומר, שהוא לא ירגיש שכאשר הוא עושה זאת זה נראה כמו כניעה לדרישה שלך. כנראה שאם הוא מרגיש כמו ילד שמחנכים אותו, הוא עושה את ההפך. גברים רבים נוהגים כך, אבל גם נשים רבות. צריך לעשות זאת בעדינות. ואם יש קושי שלא נפתר – להציף את זה, ולהציע יעוץ זוגי. כלומר, גם מבלי להביע כעס, להסביר שזה נראה מאיים בעינייך לקראת הלידה. וצריך לקחת יעוץ זוגי לא כמשהו שמוצע בגלל שיש איום על עצמם הזוגיות, אלא משום שיש בעיה בתקשורת ביניכם ובשיתוף שביניכם, שעלול להיות מסובך יותר כאשר יגדלו הלחצים.