תקשורת בזוגיות: איך לשפר את היחסים?

אני בת 26 ובן זוגי בן 31, ביחד שנתיים, גרים ביחד שנה.
אני מרגישה שכאשר יש בינינו חילוקי דעות ואנחנו נכנסים לויכוח אז בן זוגי מאבד סבלנות ומרים את הטון ולעיתים גם נאמרות אמירות פוגעניות שאחר כך לא עוזבות אותי וגורמות לי מועקה. הוא לשוט נאטם ואני מרגישה שאין לי
עם מי לדבר והוא רק אומר דברים מתוך כעס וופוגע בי.
כבר הרבה זמן המצב הוא כזה אך מפעם לפעם הבטיח שישתדל לשמור על הטון ולדבר יפה, אך
הוא אינו עומד בהבטחה שלו ואני כבר איבדתי תקווה..
הוא מתנצל ומסכים איתי ומבטיח שישתדל וטוען שהוא לא שולט בעצמו באותו רגע.. אני מהצד שלי ניסיתי הכל
ניסיתי להרגיע, לעצור את השיחה, להסביר.. הדבר פשוט חוזר על עצמו
אני אדם רגיש, ולרוב אני צריכה לדבר על דברים שמפריעים לי ואני מרגישה שאני לא כל כך יכולה..
מרגישה שאני צריכה להעביר הלאה את הסיטואציה ולא לעשות סיפור כדי לא לעורר ריב
אני מהצד שני לקחתי על עצמי לנסות למצוא את העיתוי הנכון ולא לדבר על כל דבר ולנסות לראות את התמונה הכווחל
אבל עדיין אני מאוד חרדה לפתוח נושאים מחשש מהתגובה שלו ושאחכ יהיה פיצוץ ונריב והקשר פשוט נהרס
מהדברים האלה לדעתי.. וגם עצם זה שהוא צועק ומדבר בתקיפות גורם לי לערער במה שאני מרגישה ובעצם אין לי מקום לתחושות ולרגשות שלי...
סך הכל הקשר שלנו טוב.. ואנחנו מאוד רציניים, יש לו נתינה גדולה והוא משקיע המון וההתפרצויות האלה
פשוט הורסות את זה..
אני מסוגלת להמשיך לדבר רגוע גם אם יש חילוקי דעות והוא מתפוצץ ואז נוצר ריב..
אשמח לעצתך...
תודה

מוטרדת יקרה,
הוא כזה, וכל הדיבורים שלך איתו והקשיים שלך שהבעת כלפיו בעניינים האלה מולו לא הועילו.הוא כזה, וישאר כזה כל עוד לא ישתנה משהו בסיסי. זה משאיר לך שלוש אפשרויות:א. להבין שאם את רוצה משהו, תצטרכי לומר את הדברים אחרת. שיהיה לך קשה מאד להעביר את המידע שלך ואת מה שאת רוצה בתנאים של כאן ועכשיו, או בתנאים של לחץ, כי הוא פגיע, וכי הוא עלול לכעוס ולריב איתך אם תנסי. לכן, הדרך לעשות זאת יכולה רק להיות אחרת, סבלנית יותר, לומר את מה שאת רוצה לעשות מבלי לומר שהוא לא בסדר, לבקש יותר ולדרוש פחות. כי הוא פגיע. הוא כזה, ומעצמו הוא לא ישתנה, אבל דרך תקשורת אחרת, מרצה יותר, מכבדת יותר, וכן, פה ושם גם מוותרת יותר (ולכן לדעת על מה להתעקש יותר ועל מה פחות), בודאי סבלנית יותר, יכולה לעבוד לו. אני לא יודע אם היא יכולה לעבוד גם לך. תצטרכי לחשוב על זה אם זה שווה. זה קשה, אבל אפשרי.ב. ואיראציה אחרת על להתנהל 'חכם' יותר תמצאי במאמר שלי על 'חיזוקים חיוביים'. גם היא אומרת: עדיף שלא לריב, אם את יכולה להשיג את הדברים באופן שונה, גם אם בהדרגה. המאמר על על שיפור הזוגיות נמצא כאן.ללכת לטיפול זוגי, כי לבד זה הרי קשה, וכי הוא לא ישתנה ללא תובנה מודעת יותר לכך שהוא צריך לשנות משהו. זה קל יותר בטיפול, כשיש אדם נוסף שעוזר. ראי בבקשה את המאמר שלי עלטיפול בזוגות שבתחילת הדרך.

האמת שאחרי הקשר הקודם שלי ההבנתי על עצמי שזה לא נעים שמעירים ועושים שיחות ובאמת בתחילת בקשר שלי עם הבן זוג הנוכחי התאפקתי יותר והשתדלתי להגיד את הדברים בצורה יותר מתונה ואם הערתי אז בחרתי יותר על מה נכון להעיר ועל מה לא.. והרבה פעמים החלקתי ולא דיברתי על הכל ובאמת היו פחות חיכוחים. ועם הזמן ככל שאנחנו ביחד אני מאבדת סבלנות ופחות מתאפקת ומרגישה צורך לדבר יותר על הדברים. ואם אני מנסה להתאפק אני מרגישה שאני הולכת על ״ביצים״ ומתמודדת עם הדברים בעצמי לבד וכל זה מחשש שתהיה מריבה..

מוטרדת יקרה,
אפשר להבין שאת מאבדת סבלנות, כאשר דברים חוזרים על עצמם ולא נפתרים. אבל בזה את גם אומרת שהדרכים האלטרנטיביות עליהן הצבעתי לך, קשות לך. לפחות עכשיו, אולי כי התייאשת כבר מדרכים אלטרנטיביות ומרצות.יתכן שאת צודקת, ושזה באמת לא יעבוד. אבל אני גם מרגיש שאת עדיין מחפשת משהו, ולא בדיוק מוכנה להתמודד איתו. הצעתי לך אפשרויות ודרכים כדי לנסות וליצור תקשורת אחרת. העובדה היא שלא ממש התייחסת לאף אחת מהאפשרויות (ולמען האמת, אין הרבה יותר, פרט לאפשרות הנוספת של ללמוד להיות חסינה יותר, עמידה יותר ואגרסיבית יותר, לעמוד בעימותים ולהיות חזקה ממנו, בתקווה שהוא ייכנע מתישהו). כתבת לי בשפה רפה שאת משתדלת להיות עם אורך רוח ושזה לא עבד. הצעתי לך דרכים, שאני לא יודע אם קראת לעומק, שהן הרבה יותר מאשר סבלנות ואורך רוח, כי זה לבד לא מספיק. העובדה שדחית אותן על הסף, אומרת לי שאו שלא קראת, או שאת מיואשת, ולא רוצה להתמודד עם הדרכים האלו, שאני מודה, אינן קלות. אבל כרגע, את גם לא מוכנה להתמודד עם המסקנה ההפוכה: אם אני לא יודעת לעשות את זה אחרת, ולא מוכנה לחפש עזרה מקצועית (גם זה היה שם, בתשובתי הקודמת), אז המסקנה היא שהזוגיות הזו תישאר כמו שהיא. האם אני מוכנה לזה?גם על זה לא נתת תשובה, ולכן כתבתי לך שנראה שאת מחפשת משהו, ומתקשה להתמודד עם המסקנות. אולי כי המסקנה היא ויתור על חלומות שהיו לך, ואולי כי כדי שלא לוותר עליהם את נדרשת למאמץ קשה, ועוד לא אזרת אומץ או החלטה לעשות את זה.

לא כל כך הבנתי אותך..מה הכוונה ל״את עדיין מחפשת משהו?״ קראתי את מה שהצעת לי.. אני חושבת שאני יכולה לנסות גישה אחרת ולהיות יותר סבלנית ולא לצפות לכל התשובות שנוחות לי באותו רגע.. יכול להיות שזה יהיה לי קשה להחזיק כך לאורך זמן. בנוגע לייעוץ הזוגי אני הצעתי והוא לא כל כך רוצה כרגע וטוען שהוא ישתדל מהצד שלו ויעבוד על עצמו. ואני פשוט מקווה שעם הזמן הוא יתרכך כי קשה לי לעמוד על שלי ולא לוותר כשזה מגיע לפיצוץ.. ואני אלמד מתי כדאי להתעקש ומתי לשחרר ולא לקבל את כל התשובות במקום..

מוטרדת יקרה,
לא התכוונתי שרק תהיי סבלנית. התכוונתי שתנסי לומר את דברייך אחרת, ואולי גם לנהוג אחרת. צר לי שלא הבנת את כוונתי מתוך מה שקראת. אולי אכוון אותך לקרוא שיחה מפורטת יותר מלפני כמה שנים כאן בפורום, שאולי תסביר לך את זה אחרת איך יתכן שתוכלי להתאמץ פחות ולהשיג יותר, מבלי לוותר על דברים חשובים.הסתכלי בקישור הזה, בעמודה הימנית, וקראי את כל השיחות תחת הקישור שיחה ראשונה ושיחה שניה.

קראתי לעומק את הדברים ואני חושבת שפחות או יותר הבנתי.
פחות להעיר על הדברים הלא חשובים וכשכן אני מעירה אז פעם אחת.. ולא להתווכח. ואם הוא מרים את הקול אז לוותר בויכוח וולעזוב את הנושא הזה בצד. וכבר מהצד שלו הוא ירגיש לא בנוח. מבחינת חיזוקים חיוביים אני בדכ משתדלת לפרגן. והאמת שכשנוהגים בי ככה אז זה הרבה יותר גורם לי לשתף פעולה,בגישה סלחנית יותר..(אני מכירה את ההתנהגות הסלחנית בחיי והיא מניבה הרבה פירות)
אז אני מקוה שהבנתי נכון..השאלה איך אני עושה את זה כלפיי אחרים?
אני באמת אוהבת לפתור דברים כאן ועכשיו ולצפות לכל התשובות שאני רוצה באותו רגע כי אחרת אני מרגישה שאני מוצפת רגשית ולא יכולה לשלוט בזה. אני מרגישה פגועה מאוד ומצפה שירגיעו אותי אז אני ממשיכה לדבר על הנושא ומתעמתת ולמרות שכבר אמרתי את דבריי אני ממשיכה וחוזרת עליהם. השאלה היא איך אני לומדת להתמודד עם עצמי?
זו סוג של דחיית סיפוקים מבחינתי וקצת קשה לי להתמודד עם זה שאני נעלבת..
עצות?

מוטרדת יקרה,
אני חושב שמבחינת אנשים אחרים, זה די אותו הדבר, לא?אני מבין שאת מציפה את הנושא כמשהו כללי שאת שוקלת ובוחנת עם עצמך, ואת יחסייך עם סביבתך. ואולי בעיקר את יחסייך עם עצמך, ואת הפגיעות שלך, ואת ההתמודדות שלך איתה כשהיא נשארת באוויר לאורך זמן מבלי להיפתר. יתכן שאם תמשיכי בקו הזה שהתחלת, ותאזרי כוח מהצלחות, תצליחי לבדך גם אם זה ייקח זמן. יתכן שתרצי תמיכה מקצועית בטיפול. השיקול הוא שלך, בעצם. עשי אותו לפי קצב ההתקדמות שאת מרגישה, ואולי נכון יהיה לחפש עזרה ברגע שתרגישי שאת מתייאשת, ומתחילה לוותר על העניין.